מטבע לשון טבע המשורר חיים חפר ז"ל "רבותי ההיסטוריה חוזרת". מטבען של מטבעות הלשון שהן הופכות למעין אמת מקובלת אך אם נבחן את העובדות נגלה שזה ממש לא כך. ההיסטוריה אינה חוזרת, לפעמים היא אירונית ומתעתעת ובונה תסריטים חדשים מחומרים ישנים, כך גם ההיסטוריה האירופית שבימנו אלה רושמת פרק בעייתי מאוד לעמים שמרכיבים אותה.
"הכיבוש השקט" שמתחולל מול עינינו ע"י המוסלמים באירופה הוא בעצם "הדבר האמיתי" והגורלי וזאת לאחר הפרומו בין שבע מאות השנה שחוו האירופים במאות ה 8-15 לספירתם.
מלחמת העולמות
כשפלשו המורים לספרד בשנת 711 יחסי הכוחות בין הפולש לעמי אירופה היו שונים בתכלית מיחסי הכוחות היום וכן שונות הסיבות והנסיבות שמבדילות בין הפלישה הרועשת דאז לזו השקטה של תקופתנו.
הצבא המאורי-ערבי המאורגן שצמח בצפון אפריקה על מצע תרבותי הלניסטי, ירש מהרומאים את עקרונות המנהל היעיל, ידע נרחב במתמטיקה ואדריכלות ויכולות צבאיות מרשימות.
באותה העת אירופה הייתה שרויה בחשכת ימי הביניים, תקופה שהחלה עם נפילת הקיסרות הרומית בשלהי המאה החמישית והסתיימה לאחר כאלף שנה.
הוואקום שנוצר עם נפילת הקיסרות הרומית במאה החמישית נמלא בנסיכויות רבות שהתפצלו מכל מרכיבי הקיסרות, נוצרו משטרים פיאודליים, האוכלוסייה שבחציה הייתה פגאנית וחציה האחר נוצרית שהונהגה ע"י הכנסייה, מוסד שצבר עושר וכוח וככל שמעמד הכנסייה והשפעתה הלכו והעצימו כך וביחס הפוך הורע מצבה של האוכלוסייה קשת היום והנשלטת שסבלה מניוון ובערות, בערות ששרתה בעיקר את הכנסייה והעצימה את התלות של צאן מרעיתה בכל תחומי החיים.
אלו פחות או יותר היו פני אירופה המפוצלת והמנוונת כשקידמה את הפלישה המוסלמית הגדולה מצפון אפריקה לחצי האי האיברי וזאת גם הייתה הסיבה לשגשוגו של הפולש האיסלאמי ולהישגים הרבים של שלטונו. הנאורות היחסית של הפולש בהשוואה לזה ששרר בשאר חלקי אירופה.
הכיבוש השקט
חלפו למעלה מחמש מאות שנה מאז "הרקונקיסטה", כיבושו מחדש של חצי האי האיברי מידי המוסלמים ששלטו בו כשבע מאות שנה ונראה שההיסטוריה של אירופה שוב משנה כיוון ומייצרת תסריט שונה, עם ליהוק דומה וסיום זהה לזה שהוצג החל מהמאה השמינית אך הפעם הכיבוש הזה יחול על כל היבשת ולא על אזור מוגבל כבעבר.
אירופה נכבשה במאה השמינית בגלל חולשתה והיא נכבשת במאה העשרים ואחת בשל עוצמתה. עוצמה שהולידה נדיבות, נדיבות שמקבעת ערכים הומאניים שמתגלים ככבילה מרצון ובסופו של דבר כמנגנון להשמדה עצמית.
מול אירופה הכבולה בערכיה ניצב פולש איסלמי נחוש שמתבסס בלב ליבה של היבשת ומנצל היטב את מגבלות המשטרים הדמוקרטיים שלה מבלי לוותר על עקרונותיו שלו והנחלת ערכיו על הנכבשים שבדרך.
האסטרטגיה של הכיבוש
ניתן לצפות במרכיבי האסטרטגיה בהתהוותה של הכובש המוסלמי באירופה ולזהות מעין תנועת מלקחיים של ארבע מגמות עיקריות:
- ההגירה המעצימה שאינה פוסקת שהפכה למעין "נדידת עמים" חדשה.
- הריבוי הטבעי שגדל בד-בבד עם הגידול המתמיד של אותה אוכלוסייה.
- ההתערות הטבעית והמגמתית של המהגרים בכל מנגנוני השליטה מבלי לאבד את הזהות המקורית והיעדים המוצהרים– הנחלת תרבותם וחוקיהם ברחבי היבשת ה"מארחת" וזאת ללא כל חשש תוך תחושת ביטחון שנובע מאופי המשטר ולשון החוק.
- נישואי תערובת שמשנים את הגוון האתני והתרבותי של האוכלוסייה ובהכרח את דעותיה ויעדיה.
כותב ד"ר גיא בכור במאמרו "רוב מוסלמי באירופה עד 2030. מיהן הערים הראשונות?"
"בתחילה חשבו שיהיה רוב מוסלמי בערים האירופיות הגדולות הראשונות רק ב-2030, שגם זה לא מאוד רחוק, אך הגירת המיליונים מן המזרח התיכון ומצפון אפריקה לאיחוד האירופי, בעקבות "האביב הערבי", זירזה את התהליך. ההערכה היא שמאז פרוץ מלחמות האזרחים באזור שלנו היגרו למערב אירופה כשלושה מיליון מוסלמים, מסוריה, עירק, מצרים, צפון אפריקה ואפריקה השחורה, בנוסף למוסלמים לא-ערבים, למשל פקיסטנים, אריתריאים או מבנגלדש. תהליך האקסודוס, הגירת העמים, נמשך ומתרחב גם עכשיו, בשעה אתם קוראים שורות אלה, ואי-אפשר לעצור אותו".
כלומר, כל מי שאינו טומן ראשו בחול יכול להכריז בוודאות "רבותי – מהפך". שלום לך אירופה את זכורה לנו לטוב וגם(לנו כיהודים) לרע.
מעט מדי ומאוחר מדי
קרוב לוודאי שהתהליך הבלתי נמנע הזה לא יעבור בשקט לאורך זמן. בסימנים לכך ניתן להבחין ללא קושי בשנים האחרונות. לצד תנועות לאומניות שהתקשורת מכנה מכוח ההרגל כ"ימין קיצוני", גם גורמים בזרם הפוליטי המרכזי מנסים לתקוע אצבעות לחורים שבסכרים הנפרצים. השוויצים אוסרים על בניית צריחי מסגדים, האיטלקים משלמים ללובים כדי שימתנו את גלי ההגירה, וכך גם האיחוד האירופי למרוקנים, ניסיונות חקיקה מגבילת הגירה במספר פרלמנטים אירופים רובם תוצאה ללחץ הציבורי שהולך וגובר על הנבחרים אך כל זה מעט מדי ומאוחר מדי.
בשלב כזה או אחר התסכול בקרב האירופים יגבר ויתבטא בפעולות אלימות שיובילו לכאוס הולך וגובר סממן מובהק לאימפריה בדעיכה.
ומה באשר ליהודים
מצבם של היהודים אף פעם לא היה "גן עדן" תחת שלטונם של הנוצרים וגם לא תחת שלטון המוסלמים, אם כי המוסלמים הפגינו סובלנות רבה יותר באופן עקבי ומובהק. תקופת "תור הזהב" של יהודי ספרד בין המאה ה-9 למאה ה-13 הייתה בעיקרה תחת שלטון מוסלמי.
אם סיום הרקונקיסטה והנחלת שלטונם הנוצרי-רדיקלי של הצמד פרדיננד ואיזבלה הוצא על ידם צו גירוש היהודים שמומש ברובו והפך את ספרד ופורטוגל ל" Judenfrei" – נקיים מיהודים וכעבור כחמש מאות שנה השלימו הגרמנים את המלאכה באמצעות "הפתרון הסופי". כעת יש להם הרהור נוסף על מהלכים אלו ועל כך כותב העיתונאי הספרדי סבסטיאן וילאר רודריגז:
- "הלכתי ברחוב בברצלונה ולפתע גיליתי אמת מחרידה - אירופה מתה באושוויץ.
הרגנו ששה מיליון יהודים והחלפנו אותם בעשרים מיליון מוסלמים. באושוויץ שרפנו תרבות, מחשבה, יצירתיות, כשרון. הרסנו את העם הנבחר, באמת נבחר, כי הם הולידו אנשים גדולים ונפלאים, אשר שינו את העולם.
תרומתם של אנשים אלה מורגשת בכל תחומי החיים: מדע, אומנות, מסחר בינלאומי ומעל לכל - מצפונו של העולם. אלה האנשים ששרפנו.
ותחת העמדת פנים של סובלנות, ומכיוון שרצינו להוכיח לעצמנו שנרפאנו ממחלת הגזענות, פתחנו שערינו ל-20 מיליון מוסלמים, אשר הביאו עלינו טיפשות ובורות, קיצוניות דתית ואי-סובלנות, פשע ועוני הנובעים מאי רצון לעבוד ולקיים את משפחותיהם בכבוד.
הם הפכו את הערים הספרדיות היפהפיות שלנו לעולם השלישי, טובעות בזוהמה ופשע.
הם מסתגרים בדירות שקיבלו בחינם מהממשלה ובהן הם מתכננים את הרצח וההרס של מארחיהם התמימים.
וכך - לרוע מזלנו, החלפנו תרבות בשנאה פנאטית, כישרונות יצירתיים בכישורי הרס, אינטליגנציה בפיגור ודעות קדומות. המרנו את רדיפת השלום של יהדות אירופה ותכונתם לתקוות לעתיד טוב יותר לילדיהם, היצמדותם הנחושה בחיים כי החיים קדושים, באלה אשר תרים אחר המוות, באנשים אשר נכלים בתשוקת המוות לעצמם ולאחרים, לילדינו ולילדיהם.
איזו טעות נוראה נעשתה על-ידי אירופה האומללה".
ההשכחה של אמנת סן-רמו שעל-פיה העניק חבר הלאומים מנדט לבריטניה את ארץ ישראל במתווה הגבול הבין לאומי שבין הירדן לים התיכון לבין הגליל לנגב כפיקדון עד הקמת "בית לאומי ליהודים" מהווה את הסימפטום הראשון של התמזגות האינטרסים של הנכבש והכובש באירופה. מכאן ועד להחרמות ושאר הפעולות העוינות כלפי מדינת ישראל הדרך אינה ארוכה.
כך או אחרת אירופה על סיפה של כליה אתנית ותרבותית ומדינת ישראל חייבת להתאים את התנהלותה למציאות המשתנה וזהו האתגר העיקרי להנהגה שלנו, אתגר שממנו יגזרו אתגרי המשנה בסביבתנו הקרובה ובטווח הזמן הקרוב.
