שופט: נמרוד פלקס
לתובעת: עו"ד מיכל כהן קורינאלדי במינוי מטעם הסיוע ה
משפטי- מחוז ירושלים
לנתבע: עו"ד עובדיה גבאי
רקע
בית המשפט לענייני משפחה בירושלים, על-ידי כב' השופט נמרוד פלקס, נתן פסק דין ייחודי בתביעה למזונות קטינה כנגד אביה ובתביעה נזיקית של האב נגד האם, בגין נסיבות לידתה של הקטינה. בתביעה למזונות, האב טען להגנתו כי הקטינה נולדה בניגוד לרצונו וכי למעשה מדובר ב"גניבת זרע". האב לא הסתפק בכך, והגיש כנגד האם תביעה כספית להשבת דמי המזונות שיפסקו נגדו, ותביעה נזיקית בשל הפיכתו להורה בעל כורחו.
עבור הבעל היו אלה נישואים רביעיים במספר, ואילו עבור האם היו אלה נישואי ביכורים. לאיש ממכלול נשותיו נולדו רק בנות. כמיהתו לבן זכר, הובילה לגירושיו הרביעיים ולנישואיו בפעם החמישית, לאישה נוספת וזאת מבלי שידע כי לאחר גירושיו מאשתו הרביעית, נולדה לו בת. לימים באקראי, מציאות החיים זימנה את הקטינה מהתובעת ובנו הטרי של האב מנישואיו החדשים (לאשתו החמישית), לאותו מעון ולטיפולה של אותה גננת וכך נתגלה לו כי הוא אביה של הקטינה. בעקבות הגילוי תבעה אם הקטינה מזונות עבורה.
בתקופת נישואיהם ניסו הצדדים להביא ילדים לעולם. לשם כך, הם עברו, מספר הליכי הזרעה והפריה תוך רחמית, בזרע הבעל, אך משלא הצליחו להרות החליטו להיפרד. ארבעה ימים לפני סידור הגט, קיימו הצדדים יחסים וזאת לשם מתן זרע לאשה. הזרע הועבר לחו"ל לצורך הפריית ביצית מתורמת. לשם הליך הפרייה זה, בשונה מקודמיו, נדרש האב לעבור סדרת בדיקות דם, שבוצעו על ידו. הביציות המופרות הוחזרו לישראל וכשלושה חודשים לאחר גירושי הצדדים, הוחדרו לרחמה של האישה, אשר קלטה את ההריון, ממנו נולדה הקטינה.
יסוד המחלוקת בין הצדדים התייחס לשאלה העובדתית האם האיש ידע או לא ידע כי זרעו ניתן לצורך תהליך של הפריית ביצית של תורמת (שאינה יהודייה) מחו"ל. במאמר מוסגר ייאמר כי מדובר בזוג חרדי ומכלול ההליכים הרפואיים נעשה בפיקוח הלכתי. ביהמ"ש בחן שאלה זו, גם במשקפי חוק החוזים: האם האישה עשתה שימוש בזרע האיש בהתאם לסכם ההרשאה ביניהם. זאת על-רקע מחלוקת, האם האב התיר לאם לעשות שימוש בזרע להפריה חוץ גופית, כפי שנעשה בפועל או שמא הגביל הסכמתו לשימוש בזרעו, רק להפריה תוך רחמית. תת מחלוקת, הייתה לגבי השימוש בביצית של אישה אחרת, אשר אינה יהודייה. למרות שסיפור המעשה עורר מספר "נורות אזהרה", שהיה בהן בכדי להאיר את עיני האיש, קבע בית המשפט כי: "אף אם היה מקום לכך שיתעורר חשד האיש, הרי שבין התעוררות חשד לבין הסכמה מפורשות המרחק רב".