רק כשנעניתי בשלילה, גם בדוכן העיתונים השלישי בו ביקשתי לרכוש גיליון
עיתון מעריב, קודם כניסת שבת קודש - שלשום - התעורר בי חשד עמום, כי עיתון זה לא יצא לאור, כלל וכלל, ביום שישי. "תגיד לי", פניתי בשאלה לפיצוצאי - בפיצוצייה השלישית בה נעניתי בשלילה, בתשובה לשאלה אם יש בידם עיתון מעריב - "חילקו לכם את העיתון למכירה, ערב שבת?". גם על שאלה זו נעניתי בשלילה -
ובשלילה רבתי. "העיתון בכלל לא יצא לאור, השבת", פסק הפיצוצאי פסוקו והותיר אותי נדהם לחלוטין. ואז הוסיף הוא כמה משפטי מחץ לסיום: "אני חושב שסגרנו את העיתון הזה. הלך עליו קפוט. עכשיו יש רק ידיעות והסוף. סופהשבוע. וגם
הארץ, אבל רק בשביל אשכנזים, צפונבונים ולבנבנים כאלה. אתה יודע. אשכנזים עם אף למעלה", סיים הוא הרצאתו המלומדה באוזני.
התקשרתי ליועץ האסטרטגי-תקשורתי האישי שלי, מקבוצת ציטרין, בן-ציון ציטרין - שמוחזק אצלי כמומחה-על בתחום התקשורת והעיתונות - ושאלתי אותו: "תגיד בני, סגרו את 'מעריב' או מה?". האיש השיב, מיידית: "אני לא יודע. היום קיבלתי, כמנוי, רק כמה חלקים מהעיתון המלא. בהודעה לקוראים נכתב בעיתון, כי 'מעריב' מודפס במהדורה מצומצמת, הכוללת את עמודי החדשות ומוסף סופשבוע בלבד". עכשיו נפל אצלי האסימון. חיברתי הדברים ל
ידיעה שפרסם, אותו בוקר,
איתמר לוין, בדבר צפי פיטורי עשרות מעובדי מעריב, על-ידי חברת "תכלת" המוציאה לאור של עיתון מעריב והכל היה נהיר ובהיר, כמו בשעת ההבדלה בין תכלת לכרתי.
מעריב ממלא חלל הכרחי הקיים בעיתונות בישראל. מחד-גיסא שונה הוא -
במובהק - מעיתון
ידיעות אחרונות, ומאידך-גיסא אין בו מידת החשיבות והנפיחות העצמית של העיתון, המכתיר עצמו בסיסמה: "עיתון לאנשים חושבים", הלא הוא
עיתון הארץ. עיתון "סופהשבוע" אינו בא במניין ההשוואות, למרות שחלק מפורשי ומופרשי מעריב מצאו בו בית חדש. "סופהשבוע" הינו עיתון צעיר מדי, שטרם מלאה מחצית השנה, מאז יצא הוא לאור, באמצע דצמבר החולף. לכן, לא ניתן עדיין להעריכו, מבחינת פרספקטיבת זמן ועבר עיתונאי, כפי שניתן לעשות ביחס לידיעות אחרונות ומעריב. הדברים תקפים גם באשר לעיתון ישראל היום.
למרות שהעיתון ישראל היום יוצא לאור - במתכונתו הנוכחית - תקופת זמן של למעלה מחמש שנים תמימות, הרי קשה להתייחס לעיתון זה, כאל עיתון רגיל, נוכח העובדה שעיתון זה מחולק ומופץ
חינם אין כסף, בידי בעליו,
שלדון אדלסון. עובדה זו מקשה על בדיקת תפוצתו האמיתית של העיתון בהתייחס לצרכנים בכוח, המוכנים לשלם, בכספם הם, מחירו של עיתון זה. אומנם במרוצת השנה האחרונה הונהגה שיטה, בקשר לעיתון זה, לפיה מי הרוצה כי עיתון זה יגיע אליו, כמנוי, יוכל לעשות זאת,
בתשלום בלבד. עם זאת, מרבית קהל צרכני עיתון זה, בכוח, מקבלים אותו חינם אין כסף, כך שקשה להתייחס אליו כאל עיתון הנרכש בכסף מלא, דוגמת עיתון מעריב.
להלאים עיתונים - בכלל ובפרט
אולי הגיע הזמן לשקול הלאמת העיתונים, בכלל, ועיתונים המצויים בקשיים כלכליים, בפרט, באופן שהשליטה בהם תעבור מידיים פרטיות לידי הציבור. מדגישים אנו העובדה, כי השליטה בעיתונים תהיה
בידי הציבור בפועל
ולא בידי הממשלה, שכן לא ניתן, בהכרח, להבטיח חופש עיתונות, בכל הקשור לעיתונות מטעם. מכאן ואילך, במצב הדברים הקיים, בו מתקשה הבעלים של מעריב, להמשיך לממן המשך הוצאתו לאור של מעריב, יבוא הציבור, ייכנס בנעליו ויקנה מניות בחברה ציבורית בע"מ, שתנהל - מכאן ואילך - עיתון זה. הדברים אינם כה פשוטים, כפי שהם נשמעים, באמירה ראשונה וכפי שהם נקראים, בקריאה שונה. יהיה צורך בהקמת מנגנוני פיקוח ושליטה, כדי למנוע בוקה ומבולקה וכדי למנוע השתלטות מחודשת של יחידים מהציבור על עיתון, שזה עתה נרכש מידיים פרטיות. כך נמנע העברת השליטה - בפועל ולמעשה - לידיים פרטיות מחדש. לא זו היא מטרתו הפיכתו של עיתון כושל, מבחינה כלכלית, מעיתון פרטי ל
"עיתון ציבורי".
כפי שהמחאה הציבורית בעקבות משבר הדיור בישראל הביאה למיזמים פרטיים, דוגמת הקמת מרכול שהבעלות בו מצויה בידיהם של יחידים המחזיקים במניותיו וזכאים ליהנות מחלוקת רווחיו, כפי שנעשו הדברים באשר לפאב שכזה שהוקם - זה לא מכבר - באותה שיטה בתל אביב, כך יש לנהוג גם באשר לעיתונים כושלים מבחינה כלכלית והעברת השליטה בהם מידיים פרטיות לידי הציבור, באופן שיחידים יחזיקו בו מניות בעלות. ניתן גם לשקול הנפקת עיתון שכזה בבורסה,
באופן שמלוא המניות באורגן שיחזיק בבעלות בו יוצעו לרכישה בידי הציבור, כך שמלוא השליטה בעיתון שכזה תעבור לידי הציבור.
ההצעה המוצעת על ידי, לבצע
"מעין הלאמה" של עיתונים פרטיים, כך שהשליטה בהם תעבור לידי הציבור, הינה עדיין בגדר הצעה היולית, המצריכה גיבוש יתר ונרחב. עם זאת, משקפת היא - במהותה - תפיסה לפיה אין בקשיים כלכליים כדי לבטל כל אפיקי תקשורת חיוניים לציבור. מעריב אינו אומנם עיתון אליטיסטי, דוגמת עיתון הארץ. הוא אף אינו מתיימר להיות כזה. עם זאת, עיתון זה נחוץ לפלח רחב למדי של צרכנים בכוח. אין כל סיבה להותיר פלח צרכנים בכוח זה - בשל קיום קשיים כלכליים של בעליו הנוכחי של מעריב - ללא אפיק תקשורת, שיבטא דעותיהם והשקפת עולמם. רק העברת השליטה בעיתון מעריב, מידיים פרטיות לידי הציבור, תמנע - בעתיד - קשיים כלכליים. כך נמנע "משחקי שליטה" בעיתון זה והעברת שליטה מ
נוחי דנקנר לשלמה בן-צבי וכן הלאה והלאה. שליטה ציבורית בעיתון כלכלי כושל, דוגמת מעריב, תמנע קריסתו הכלכלית והשלכתו, ככלי אין חפץ בו, לפח האשפה הציבורי. כך נמנע ביטול אפיק תקשורת ציבורי ממי הזקוקים לו כאוויר לנשימה.
