קול באישה ערווה

ניסיונו של אריאל קריל ללמד סנגוריה על דבריה של הח"כית עדי קול ("חזקים על עדי קול", הארץ, 16.3.14) לגיטימי לחלוטין. הבעיה היא שאין לטיעוניו כל תוחלת ממשית ולו רק משום הסיבה הפרוזאית שכל הנחת יסוד מה היה קורה אילו היא מבחינת ספקולציה בורסאית ותו לא. אין צורך להיכנס לפלפול מעמיק בממרה התלמודית המסובכת למדי "קול באישה ערווה". דומה שאין איש בישראל שאינו יודע, לפחות בצורה שטחית מה כוונת הפסוק שלעיל. אנו נתמצת אותו, לצורך מאמר זה, ונטען שהמדובר באיסור שחל על גבר לשמוע קול אישה, בין אם המדובר בדיבור או בין אם בשירה. ומכאן לעיקר: הפוסט המעורר רחמים ותהיות קשות של הח"כית עדי קול ממפלת יש עתיד, ד"ר למשפטים ואישה המתיימרת להיות ליברלית ונאורה. אין טעם להטיל ספק, ולו הקטן ביותר, בכנות דבריה של קול אלא שדווקא וידויה מעורר חלחלה. כותבת קול: "חשוב לי לומר אם כן כי הבעד שלי לא יהיה בעד החוק אלא בעד יאיר לפיד". לו היה מדובר בעוד גרופי של לפיד, היינו מסוגלים להבין את גילוי הלב של הח"כית. אלא שכאן לא מבודר ביאיר לפיד אלא באזרחי ישראל. מותר להוקיר תודה והוקרה ללפיד אך כשעל כף המאזניים לפיד מצד אחד והציבור הישראלי בצד השני, אסור, לעניות דעתנו, להעדיף את החברות על פני המוסר, את הכרת התודה על חשבון עתידה לש החברה הישראלית. הח"כית קול היא ד"ר במשפטים וראויה לכל שבח על הישגיה האקדמיים בתחום זה אך נדמה שבהיסטוריה ומדע המדינה יש לקול חסר משמעותי. מבלי להיכנס לדוגמאות היסטוריות ספציפיות, ראוי שקול תזכור שלמען הנאמנות העיוורת למנהיג זה או אחר בוצעו מעשים מעוררי פלצות. אם כן, מוטב לקול לחזור בה מקביעתה שלמען לפיד היא מוכנה למחול על כבודה ומצפונה. לכן, אמירתה של קול היא מבחינת תרתי דסתרי. ממשיכה קול בפוסט שלה וכותבת: "אני גם יודעת שאני אחטוף על הפוסט הזה לא פחות משחטפתי על ההימנעות שלי. כי בסוף מי ש״רקד לי על הדם״, ״הלך לי על הראש״ או איך שלא תרצו לקרא לזה, עשה זאת לא מתוך תמיכה בי אלא מתוך שנאה יוקדת ליאיר. והשנאה הזו תעוור אותו, אותם, אתכם, גם עכשיו". אינני יכול לדבר בשם אף אחד זולת עצמי: דברי אינם מכוונים ליאיר לפיד כלל. דברי מכוונים אל עדי קול, האדם, האישה המתרפסת והמבטלת עת עצמה ואישיותה. לו קול הייתה עושה זאת כאדם פרטי, וודאי הייתי מכבד מאוד את עמדתה הלגיטימית. אלא שקול אינה עדי קול הפרטית אלא היא ח"כית המייצגת ציבור ולו היא מחויבת. אם נניח, לצורך הדיון האקדמי, שחוק המשילות יביא, לדעתה של קול, לאסון מבחינת החברה הישראלית, השיח הפוליטי-ציבורי, האם הנאמנות שלה ללפיד והצבעתה בניגוד לעמדתה המוסרית, יוכלו לכפר על הנזקים האיומים שחוק המשילות יגרום? אין צורך להיות משפטן גדול או פילוסוף אולטימטיבי כדי לקבוע שהתשובה מובנת לכל, או בעצם לקול. שורות הסיום של הפוסט המדובר ממש מעוררות רחמים: "לא ״שר האוצר״, לא ״המנהיג״, האיש. אם הייתם מכירים אותו, הייתם עושים כמוני". באמת? זהו תרגיל בפופוליזם זול, במניפולציה פוליטית שאין בה אלא כוונה אחת: לטמטם את הציבור. מדברי קול משתמע שלפיד הוא ממש יקיר כל העולם כולו. תכונותיו הסגוליות מעלות אותו לדרגה של עילוי שלא ניתן לעמוד בפניו. תסלח לי קול אך יש בדבריה סוג של הבעת סנטימנטים הגובלים באהבה ממבט ראשון. קול אינה נערה בגיל העשרה כדי להתאהב בלפיד השחקן או לוחם הזירות עם חיוך כובש. גם הניסיון השחצני משהו לייחס לכולם תובנות זהות כדי להקל ב"עונש", הוא ניסיון נואל. לא לי לתת דוגמאות לד"ר במשפטים עדי קול, למרות שגם אני חטאתי בלימודי משפטים, אך אם תנסה כבודה להיזכר בטיעוניהם לעונש של מרבית העבריינים, וודאי אלה המזוהים עם הצווארון הלבן, גם הם טוענים שכולם עושים אותו הדבר, כי מרמה וחוסר מוסר הם נחלת כולם. קול היא ח"כית ולא אישיות פרטית. חובתה לייצג את הציבור ולהיות נאמנה למצפונה וערכי המוסר הבסיסיים. לפיד חשוב אך לא עד כדי כך ממש.