חרף גסיסתה של העיתונות הכתובה - לא הרימו עדיין הפרמדיקים שלה ידיים. הגם שימיה בכל זאת ספורים - הם נחושים להיאבק על חייה ולהזריק לה זריקת-החייאה.
אלא שבינתיים מתחסלים העיתונים ומתים בזה אחר זה. תחילה היו אלה עיתוני המפלגות שנפחו את נשמתם, ובעקבותיהם הגיעה גם קריסתם של העיתונים הפרטיים. נבצר מאיתם לשרוד אל מול התחרות העזה שהציבו להם כלי התקשורת האלקטרוניים ואתרי האינטרנט, שנגסו בהם בכל פה.
במצב הקיים נותרו, עדיין, בשוק שרידיה האחרונים של העיתונות הכתובה. אלא שאף אלה מפרפרים ברובם וימיהם, ככל הנראה, קצובים למדי. בראשם ניצב
מעריב הגוסס, שגם בטלטלות העזות בין חיים למוות, שאותן הוא חובט - לא יהיה כדי להאריך את ימיו. למותר לציין שגם שום משקיע חדש לא יצליח להפיח במת-החי הזה רוח-חיים מחדש.
מלחמת-התשה
אל מול מחול המוות המתקיים על ערש הדווי של העיתונות הכתובה, מתנהל, בכל זאת, לנגד עינינו, קרב-איתנים של ממש בין שני עיתונים יריבים -
ידיעות אחרונות וישראל היום - שחייהם היומיומיים מתנהלים תוך מלחמת-התשה מתמדת ביניהם. לפי שעה זהו קרב של שווה-בשווה והתוצאה הנרשמת היא תיקו בלבד.
קרב האיתנים הזה בין שני המוהיקנים האחרונים שישרדו בסופו של דבר בעיתונות הכתובה, יוכרע מן הסתם בניצחון-פירוס, שבו גם המנצח מבין השניים יחוש את עצמו מותש וחסר-נשימה. במלים אחרות: עוד ניצחון כזה ואבדנו.
כך או אחרת, התחזית לשני היריבים המרים אינה מבשרת טובות, ולו רק משום שאין הם מותירים אחריהם יורשים מתאימים מביתם העצמי, כאלה שישכילו להיאבק על המשך קיום עיתונם - לא מבית מוזס ולא מבית אדלסון כל הסימנים מעידים, לפיכך, בעליל שזהו דור אחרון לעיתונות הכתובה.
