עם יד על הלב ראוי להודות שה"פוף" שחיסל את שיחות השלום שיחק לידי
בנימין נתניהו, שיותר מכל מישהו אחר יחל לפיצוצן. קרי יכול לעשות שמיניות באוויר, במאמץ לחידוש שיחות השלום, אך גם הן אכן יתחדשו - הפיצוץ הנוסף יבוא חיש מהר.
זה המקום והזמן להטעים שאין כל סיכוי להסכם דו-צדדי. קולר האשמה במצב שנוצר מונח על צווארם של הישראלים והפלשתינים כאחד, משום שאין הם מוכנים למלא אחר התנאים הבסיסיים הנדרשים מהם בינתיים.
במידה לא מועטה יש גם לקרי חלק ב"פוף", כמי שאצה לו הדרך להגיע לסוף תכליתי, בשעה ששני הצדדים היריבים מתקשים, במפורש, לאוץ בדרכו.
שיח-חירשים
האמת ניתנת להיאמר שכל עוד התנהלו השיחות בין שני הצדדים היריבים - היה המפגש ביניהם טעון עד מאוד ונשא בחובו אופי של שיח-חירשים, שהניב בסופו פירות באושים.
עכשיו הגיע הזמן להשלים עם המבוי הסתום שיצרו השיחות העקרות ולהסיק, אל נכון, שאחריתן אינה מבשרת טובות. במציאות הקיימת צריך להסכין שיותר משהפלשתינים עורגים לפתרון - ישראל מבקשת להתחמק ממנו ומעדיפה, מבחינתה, את הסטטוס-קוו, של "לא לפה, לא לשם".
בתנאים שנוצרו ברור בהחלט שאין כל סיכוי לצאת מן הסבך והסיכוי להתקדמות שואף רק לאפס. אז תגידו שלום לשיחות השלום, כי מוצא מן הסבך אינו בנמצא.
התרחיש הנראה כרגע באופק אינו מעודד, בלשון-המעטה. הוא מבשר את בשורת האיוב, לפיה עלולה ארה"ב להפעיל את נשק הסנקציות שעומד לרשותה, כשממנו תיפגע בעיקר ישראל. ונשק כזה, אם חלילה יופעל, עתיד בהחלט להיות בעוכריה.
