השנה הקשה ביותר בחיי בן-גוריון... ההליכה ברגל לסג'רה... רגעי החרדה במלחמת הקוממיות... האישים העולמיים שבן גוריון התרשם מהם...
אייזנהאואר שיגר מטוס לארץ בתקופת הבריטים. דה גול – מלא הומור; צ'רצ'יל ומשה... העיר העתיקה בירושלים – השגירה החמורה של מלחמת השחרור, אלטלנה ופירוק הפלמ"ח, הישגי המדינה בתקופת כהונתו של ב.ג. סכנת המחדל הביטחוני החמירה; איחוד פועלי – כולל – מהעובד הלאומי ועד למפ"ם...
יש לשמור על עוצמת צה"ל ומעמדנו הבינלאומי. פעולות עזה וחאן יונס נעשו באישורו של משה שרת... אילו צריך הייתי להתחיל חיי מחדש הייתי עוסק במדעי הביולוגיה!
ערב שבת ה' באייר תש"ח – 14 במאי 1948. המקום: אולם המוזאון בתל אביב.
על הבמה ניצב
דוד בן-גוריון, קולו רוטט קמעא: "אנו מכריזים בזאת על הקמת מדינה יהודית בארץ ישראל – היא מדינת ישראל!"
באולם הושלך הס. דומה, שהזמן עמד מלכת.
בזה אחר זה חותמים 37 נציגי היישוב על קלף מגילת העצמאות. 1878 שנה לאחר חורבן הבית השני – זוכה העם היהודי לכונן מחדש את מדינתו במולדתו ההיסטורית. מאחורי הבמה מתנוססת תמונתו של תיאודור הרצל. בין האורחים מוחים, פה ושם, דמעה נסתרת. אלה קומץ צירי הקונגרס הציוני הראשון בבאזל בשנת 1897, בו נוצרה ההסתדרות הציונית. "בבאזל יסדתי את מדינת היהודים", כתב הרצל ביומנו. 50 שנה לאחר מכן, הגשים דוד בן-גוריון את חזון חלום הדורות. העם היהודי על כל תפוצותיו עצר את נשימתו לרגע. מחוגי השעון הורו 4:37. דוד בן-גוריון הזדקף על עמדו והכריז: "אני נועל את האספה – קמה מדינת ישראל!"
הייתה זו שעתו הגדולה של דוד בן-גוריון.
"האדם הגדול", אמר הפילוסוף והוגה הדעות ראלף ואלדו אמרסון "עומד בתוך זרם המחשבות והמאורעות, והוא נדחף קדימה על-ידי האידיאות והצרכים של בני דורו. גדלותו מתבטאת ביכולתו להציג אחרים ובכשרונו להגיד, לעצב ולחשוב – מה שכולם חושבים ורוצים". דוד בן-גוריון זכה לבטא את מאוויי הדורות של העם היהודי. ואין זה מקרה שדווקא בו בחר הגורל לעמוד בראש האומה באותו רגע היסטורי גדול בחייה. יש רגעים, שגורלו של עם שלם מוטל על שכמו של איש אחד ויחיד. מה היו כיום פני העולם, אלמלא היה זה צ'רצ'יל, שעמד בראש ממשלת בריטניה באותה שעה קריטית שלאחר נפילת צרפת?
ומי יודע, מה היה עולה בגורלה של המדינה היהודית, אילו מישהו אחר, ולא דוד בן-גוריון, צריך היה להחליט על הקמתה באותו יום שישי של ה-14 במאי 1948?
שמונה עשרה שנה ושלושה חודשים לאחר מכן – ערב יום הולדתו ה-80, בהסיבנו בצריפו בשדה בוקר, גילה דוד בן-גוריון, שחששות כבדים קיננו בליבו באותה שעה גורלית: האם נצליח לעמוד בפני הפלישה העתידה?
ואכן היה וגם היה יסוד לחששותיו.
לכתבה המלאה, לחצו על
מזכר, יוסף עברון
