כולנו רוצים שלום, לו היה יורד מלאך משמיים ואומר לכולנו, אין תביעות ערביות נגדכם, הערבים מקבלים אתכם בנפש חפצה באזור, ואתם גם מקבלים אותם העברית תהיה שפה שנייה בבתי הספר הערביים והעברית תהיה שפה שנייה בבתי הספר העבריים, אין תביעות אין עילת מלחמה, אנא מצאו הסדר טריטוריאלי, ותפרסו אותו לאורך כמה שנים - אנו משוכנע שהייתה נמצאת הדרך איך להגיע להסדר, הסדר של חלוקת קרקעות שהיה מקובל על הרוב המכריע של תושב האזור ושל העולם כולו.
אולם לא זה המצב, שורשי הסכסוך עדיין מבעבעים, חוסר ההכרה ההדדית חי וקיים, הצד שכנגד לא מכיר בזכותנו על הארץ הזו, ואנו גם לא מכירים בזכות הצד השני על-אף כל מיני הכרזות שהיו בעיקר מן הפה ולחוץ.
הדבר הכי מטומטם במצב כזה זה להיכנס למו"מ על הסדר קבע, מו"מ על הסדר קבע במצב כזה יוצר ציפיות שאינן מציאותיות לחלוטין, וכאשר ציפיות ענק, אשר מראש היו חסרות כל שחר, מתבדות ובשני הצדדים יש טונות של חומרי נפץ, וקיים פער, שעקב הכישלון הידוע מראש נראה "פתאום" כאילו אינו ניתן לגישור, המשמעות היא אחת - מלחמה. תוך זמן ארוך יותר או תוך זמן קצר יותר תגיע המלחמה, וכעומק הציפיות שנתבדו כן עומק מיכלי הדם שיישפכו באותה מלחמה.
אז רשמנו את הטעות מספר אחת של משרד השלום כאשר טיפס על סולם ענק, ידע שיתנפץ אל הקרקע, וכמובן שזה קרה בקול תרועה רמה.
והטעות השנייה היסודית והעמוקה של המשרד הזה והעומדת בראשו, היא ההבנה המוטעית מיסודה, שעל-מנת להביא את עם ישראל להסכים לשלום צריך לאיים עליו בכל מיני קשקושי ביצים של מדינה דו לאומית ושל חרמות על-ידי העולם.
מדינה דו לאומית היא המצאה של השמאל הישראלי ההזוי, השמאל הישראלי הוא שוליים שבשוליים. מדינת ישראל אדונה לגורלה, ומאחר שמדינת ישראל לא רוצה להיות דו-לאומית היא לא תהיה דו-לאומית. ייתכן שהשרה לבני לא מכירה בסמכות של הממשלה בה היא מכהנת ולא מכירה את עיקרי מגילת העצמאות, אז היא באה אלינו עם איומי סרק תלושים מכל מציאות: או
שלום עכשיו או מדינה דו-לאומית. נשאלת השאלה למה בכלל צריכים לאיים עלינו, הרי אנו רוצים מאוד שלום, אך שלום אין, כי מחד אנחנו לא מוכנים עדיין לשלם את מחירו, ומאידך הצד השני נמצא הרבה יותר רחוק מאתנו בעניין ההכרה בנו.
אז אם המשא-ומתן לשלום הוא חסר סיכוי, מדוע צריך את משרד השלום? וזו עיקר הבעיה של תפיסת השרה לבני את תפקידה.
השרה לבני נכנסה כנראה לתפקיד מתוך רושם שהשלום יבוא בזבנג וגמרנו. היא תבוא, תהיה ממשלה חדשה, יהיה נשיא ארה"ב חדש, והופלה משא-ומתן הסכם, דבש. אבל לא זה המצב ודאי כעת עם החמאס בממשלה של אבו-מאזן, ברור לכולנו שלא זה המצב.
אם נשים את מקומו של המשא-ומתן להסדר קבע בסקאלת לו"ז של תהליך השלום הרי שבמקום ה 100 תהיה שמירה על הסכם השלום לאורך שנים, במקום ה-99 תהיה חתימה על הסכם השלום, במקום ה-98 יהיה המו"מ על הסדר הקבע, ובמקומות בין 1 ל-97 יהיו אותם 98 שלבים שאותם צריכה ציפי לבצע על-מנת להגיע בשלה לשלב המו"מ במטרה שסיכויי ההצלחה שלו יהיו קצת יותר מאפס ועוד אפס. אבל ל
ציפי לבני אצה הדרך, היא רוצה הישגים צ'יקי צקה, וכל המו"מ עליו בזבזנו שנה היה פקה פקה. ומילא בזבזנו, האכזבה היא כאמור הזרז החזק ביותר למצב מלחמה.
שר השלום בממשלת ישראל צריך לייצג את בעיות השעה של אויבינו על שולחן הממשלה, שר השלום בממשלת ישראל צריך לייצג את בעיות השעה שלנו בפני ממשלת האויב, שר השלום חייב גישה מיידית לקברניטים של שני הצדדים על-מנת שכל מיני אירועים שוליים לא יתפחו למלחמת עולם כאשר שני הצדדים לא מעוניינים בקיומה, שר השלום שלנו חייב להבין לעומק את עילות המלחמה, עליו להבין שחלקן טבועות בלב הצדדים כי ינקו אותם מהד של אימא שלהם, ועליו להכין תוכנית ארוכת טווח לשינוי התודעה בשני הצדדים, אשר בלעדיה אין כל סיכוי להגיע להסדר בין שני עמים אויבים החיים אחד בתוך התחת של השני, שר שלום בממשלת ישראל הוא היחיד שאסור לו להשתמש במניפולציות ובאיומי סרק על הציבור, חלק מחשש המלחמה בישראל הוא פרנואידי, ואני לא ממליץ לאף אחד לנסות ולעשות מניפולציות על פרנואידים, עם פרנואידים משוחחים, לפרנואידים מייעצים אך ודאי מפעלים עליהם מניפולציות.
שרת השלום בממשלת ישראל, השרה לבני, ניהלת מו"מ חרטא ברטא במשך שנה, למו"מ לא היה כל סיכוי מלכתחילה. לכן אני אישית לגמרי לא התאכזבתי מהתוצאות, אני מקווה שאת ילדה מספיק גדולה, גם ודאי ידעת את לאיפה זה הולך, ולכן גם את לא התאכזבת. השאלה היא רק אם למדת לקח. האם תמשיכי גם מכאן ולהבא לחפור לנו עם איומי הסרק על מדינה דו לאומית, או שתביני אחת ולתמיד בעצמך וביכולתך להביא שלום לעם ישראל במולדתו, אך לשם כך עליך לחתום קבע בתפקיד למשך 30 שנה לפחות, ולעבוד בשקידה ובנחישות, אט אט, לקירוב העמדות, להגדלת המוכנות ונכונות לפשרות בשני הצדדים, בלי איומים ובלי ציפיות ענק, המתבררות
חיש קל כבלון נפוח, ונזקן רב לעין שיעור מתועלתן.
