לא היה צריך להיות פרשן פוליטי מיומן כדי לזהות מתי בעצם נקבע שריבלין ינצח את שטרית, ועוד בצורה כה משכנעת (53:63). נקודת השבר במומנטום המפתיע של
מאיר שטרית נרשמה בהפוגה שבין שני סיבובי ההצבעה בכנסת.
כאשר הפך לפתע שטרית ליקיר מחנה השמאל הפרלמנטרי, הוכרע הקרב. בדיוק כשם שערב ההצבעות בישרה התקשורת על "סחף" לכיוונה של
דליה דורנר. "מכת החסד" באה בדמותה של ברכת הדרך מצידה של יו"ר מרצ
זהבה גלאון. או אז הסתיים המרוץ לכס הנשיאות של נשיאת
מועצת העיתונות.
אי-אפשר היה להחמיץ את האופוריה שבקעה מאולפני החדשות, בהיוודע הפריצה קדימה של שטרית.
שעה שהחלו להישמע זמירות הצהלה הראשונות על האפשרות שמאיר שטרית יביס את רובי ריבלין, החל תהליך מואץ של חשבון נפש בליכוד. במקביל, בגוש הדתי-חרדי נזנחו ההכרזות על "שעת הנקמה בנתניהו", ועוד כתריסר קולות שבו לחיקו של המועמד הרגשן. שומרי החומות שכחו שפעם "חטא" המועמד האהוב כשניהל קבוצת כדורגל (בית"ר ירושלים) שחיללה את השבת, ר"ל.
פעם נוספת למד קהל צרכני התקשורת, כי ציבור הפרשנים – בדומה למעידותיו בתחום המדיני - נופל שוב ושוב בפח שהוא עצמו כורה לעצמו. במקום לנתח סיכויים על בסיס הערכות שקולות וקרות, ממשיכים לבנות מגדלים פורחים באוויר על בסיס של משאלות לב פוליטיות.
ובשעה שהפרשנים (ה"אוביקטבים", כמובן) חלמו על החרקירי שיבצעו מי שכבר תוארו כ"מורדי" הליכוד, נסגרו השורות במפלגת השלטון. בברירה שבין הטינות האישיות לבין הסכנה של פריסת שטיח אדום לבית הנשיא, לפני חבר כנסת שממליכיו בתקשורת תיארו אותו בהתלהבות כ"יונה מדינית", נידחקו הטינות הצידה.
רק בעיתון שפעם הייתה לו מדינה, סיכלו מראש כל אפשרות של פיאסקו תקשורתי. ב"ידיעות" הייתה
כותרת אחת שהותאמה ל... שתי אפשרויות הפוכות, אבל כאלו שיהלמו את הקמפיין של העיתון. אם ינצח שטרית, כפי שהחלו כמה פרשנים לנבא הייתה הכותרת
"תבוסה לנתניהו – המועמד שתמך בו, נכשל"; אם היה ריבלין מנצח, הייתה מופיעה בדיוק אותה כותרת (כפי שכבר התפרסמה באתר האינטרנט של העיתון):
"תבוסה לנתניהו – המועמד שהתנגד לו, ניצח".
בינתיים מתנחמים הפרשנים המוכים במהלומה הפוליטית שספג נתניהו.
רינה מצליח בערוץ 2, שלא למדה לקח מכשלון נוסף של המומחים למישאלות לב פוליטיות, כבר חזתה את סופה הקרוב של הקואליציה כמו גם את קיצו הקרוב של נתניהו כמנהיג הליכוד, המתמרד (לטענתה) נגד ראש הממשלה שלו.
בחסות השמחה הכללית על האכזבה שנגרמה לביבי,
נשכחו לרגע קט כל "חטאיו" הכבדים של הנשיא הנבחר: פה ושם הזכירו בחטף כי ריבלין הוא איש ארץ ישראל השלמה וחסיד ההתנחלויות – שני "חטאים" שבימים כתיקונם לא הייתה התקשורת שלנו עוברת עליהם לסדר היום, בלי לשפוך על ראשו קיתון של חרפות.
שהרי מי שמכיר את עברו של ריבלין, יודע שאין מדובר באופורטוניסט שאימץ לחיקו השקפות פוליטיות הנוחות לרגע.
ריבלין הוא חרותניק מהזן הלאומי-ליברלי, הזן שבחלוף הזמנים הולך ונכחד מהעולם הפוליטי שלנו. זה גם מסביר מדוע כיו"ר הכנסת המשיך במורשת מנחם בגין ושמר על עצמאות הכנסת, מול הרשות המבצעת.
לכן, לצד הצהלה באולפני הטלוויזיה על הירושלמי הרגשן שהיכה פוליטית את ראש הממשלה, נשמעו ציוצים ראשונים של משגיחי הכשרות הפוליטית. אזהרות, שמא עלול
ריבלין גם לסטות ממורשתו של שמעון פרס, ולכפור (רחמנא ליצלן) בדעה לפיה אבו-מאזן הוא איש שלום מובהק, שפרטנר כמוהו לא יהיה לישראל.
אין פלא שהטיפ הראשון שהשיא הנשיא היוצא שמעון פרס לנשיא הנבחר היה: "שלוט בכל מילה". צודק. רובי עוד עשוי (או עלול, תלוי בנקודת המבט) להתבדח על חזון המזרח התיכון החדש שאכן מתממש עתה לעינינו ממש כחזונו של פרס!
וגר הזאב החמאסי עם הכבש הפתחי.
במוקטעה הזילו אתמול דמעה. ולא מאושר.
