בימים האחרונים, חברי "שוברים שתיקה" מתכנסים יחד וטורחים להקריא בהתלהבות עדויות מעדויות שונות שתכליתן היא להעיר את ה"עם" משתיקתו ולהעמיד אותו מול המציאות וכולי. אבל משום מה תמיד הסיפא של חברי "שוברים שתיקה" משרת את הרעיון שצה"ל הוא צבא של רוצחים מיומנים, של אנשים חסרי מצפון השותקים לנוכח זוועות שונות ומשונות. בכלל, למעט כמה נאורים ואינטליגנטים, אנשי מצפון רמי רוח (כך לפי "שוברים שתיקה"), כל אזרחי ישראל משתתפים בקונספירציה רבת איברים, בעצימת עיניים כללית המיועדת לאפשר לצה"ל לרצוח אזרחים חסרי מגן, תינוקות תמימים ונשים הרות.
ובכן, חשבתי ושקלתי והגעתי למסקנה שאני מסכים איתם. אזרחי ישראל אכן משתפים שנים רבות פעולה עם מעשים בלתי מוסריים.
ואי-לכך, הגיע גם זמני לשבור שתיקה, וכאזרח מדינת ישראל אני חש חובה מוסרית להפסיק לשתוק, ואני מקווה שעוד רבים אחרים ילכו בעקבותי.
כבר למעלה מחמישים שנה שאזרחי ישראל שותקים לכל אלה שרוצים לרצוח אותם. הם שותקים לאויב הערבי הרצחני המנסה זה עשרות שנים להרוג אותנו בכל האמצעים. הם שותקים לצביעותו של העולם, מול עשרות מדינות המִתכַּנּות "נאורות" שהאנטישמיות ממשיכה לחלחל בתוכם ללא הפסקה. הם שותקים נוכח אשד המילים, ההשמצות, ההכפשות והאיומים המגיעים לפתחם חדשים לבקרים. הם שותקים לתקשורת העוינת, הכתבים והפרשנים המשקרים על ימין ועל שמאל, מול אינספור השקרים, חצאי האמיתות, והעליבות הכללית של אלפי משתפי פעולה, אם בתמימות ואם במכוון, עם האויב הערבי ועם האינטלקטואלים חסרי המוסר. הם שותקים כשהמדינה מעניקה פרסים וכיבודים למי שמכנה אותנו יהודו-נאצים, ולמי שרוצה לבטל את מדינת היהודים, למי שתומך בפועל בהשמדתה של מדינת ישראל בשם "
חופש הביטוי" וה"דמוקרטיה". הם שותקים מול כל אלו מתוכנו הקוראים לחרמות על מדינת ישראל ומכנים את המתנחלים מחבלים, פשיסטים ורוצחים. הם שותקים כשאותם עלובי נפש קוראים לעצמם "אנשי רוח", ובה בעת הם מהללים את הרוצחים הכלואים ומייחלים לשחרורם המהיר מהכלא.
הם שותקים כשהללו מעוותים את ההיסטוריה, ממציאים לנו היסטוריה חליפית, ומתעקשים להכניס את אוסף השקרים המתועבים האלה לתוכנית הלימודים ולהרעיל את מוחותיהם של תלמידי ישראל. הם שותקים כשעשרות ארגונים ועמותות מעודדים את אזרחי ישראל הערביים להפגין ולהשמיע קריאות עידוד לארגוני מחבלים ורוצחים, וזעקות להשמדת ישראל מהר ככל האפשר. הם שותקים כשחברי אותם ארגונים מתנפלים על חיילי צה"ל העושים ימים ולילות בהגנה על אזרחי המדינה מפני רוצחים מתועבים המריעים לדם ילדים שפוך. הם שותקים כשהארגונים האלה מכפישים את חיילי צה"ל בוקר וערב ומציגים אותם כרוצחים שכל עניינם הוא לרצוח נשים בהריון, ילדים ואזרחים תמימים. הם שותקים כשכל אותם ארגונים פועלים מבוקר עד ערב, מפרסמים מנשרים, חותמים על עצומות שכל כולם נועדו להכפיש את מדינת ישראל, לקרוא לי ולשאר אזרחי ישראל "כובשים אכזריים", "אנטי-דמוקרטים", ו"פשיסטים". הם שותקים כשאלה קוראים למדינת ישראל "מדינת אפרטהייד", ויוצרים סרטים ועלילות דם המכפישים את אזרחי מדינת-ישראל ואת חיילי צה"ל על ימין ועל שמאל.
הם שותקים כשכותבי השמאל מקבלים במה מתחת לכל עץ רענן להפיץ את משנת השנאה העצמית שלהם על חשבון אזרחי מדינת ישראל, ומקבלים בתמורה תמיכה כספית מהאירופים. הם שותקים כשהתקשורת מציגה את החיים כאן כהכלאה בין גיהינום למשטר דיקטטורי, ומתעלמת בשיטתיות מהדברים הטובים הקורים כאן, משביעות רצונו של האזרח מחייו. הם שותקים כשאותם עלובי הנפש משתפים פעולה באופן רציף עם הפלשתינים, מתחנפים אליהם בקביעות, משפילים את עצמם עד עפר, ואף מתגאים בכך.
הם שותקים כשדעותיהם, הבנתם ואף בחירותיהם אינן מקבלות ביטוי הוגן וראוי בתקשורת, אלא רק ביטויי זלזול והתעלמות.
הם שותקים על כל כך הרבה דברים, שבכל מדינה נורמלית בעלת רצון חיים משל עצמה, כבר מזמן היו אזרחיה מקיאים את כל אותם אנשי תקשורת, אנשי רוח, משוררים, סופרים, אמנים, מרצים, חברי ההתאגדויות, העמותות ושאר הירקות שמהם יוצאים כל אותם זרעי רוע ואומללות.
אי-לכך, ולאור כל אלה, החלטתי שאני שובר שתיקה.
וכך אני אומר: אני, אזרח ישראלי, מעריך ומכבד את חיילי צה"ל הנלחמים כדי לשמור עלי בכל הגזרות. אני מופתע בכל פעם מחדש מהיכולת של חיילי צה"ל לפעול ברגישות מול אוכלוסייה עוינת; ליבי מתרחב בכל פעם מחדש נוכח גילויי גדלות-הנפש של החיילים המחזיקים מעמד מול אינספור מצלמות, אינספור התגרויות מכוונות, אינספור אנשים רעים, טיפשים ולא מוסריים. אני גאה ביכולתם להמשיך לתפקד ברמה הגבוהה ביותר האפשרית. אלה אנשים צעירים, שואפי חיים ומוסריים המצליחים לשמור על איפוק שנשגב מבינתי, לא רק מול האויב הפלשתיני, אלא, ואין כל דרך להגיד את זה אחרת, גם מול בני עמם המשתפים פעולה עם האויב.
אי-לכך, אני שובר את שתיקתי וקורא לכל אזרחי ישראל: די לשתיקה. די לוויתורים, די להסכמות המנומסות, די להתחשבות בכל אלה. היו מוסריים. בכל מקום שבו הם מופיעים התייצבו מולם באומץ. בכל מקום בו הם מפגינים, הפגינו מולם בכוח כפול ומוכפל. על כל משפט שקרי שהם מפיצים, הציבו את האמת, אִמרו אותה בקול ואל תסכימו לשתוק יותר. על כל מאמר, על כל סרט, על כל תערוכה, על כל אחד מאותם שקרים, התייצבו ואִמרו את האמת. זִכרו שאתם המוסריים ועל אדם מוסרי חובה לעמוד מול הרוע, ולא להעניק לו כוח מעצם שתיקתו.
אל תשתמשו בגידופים, אל תטרחו להתלהם, אל תעניקו להם סיפוק מסוג זה. היו הגיוניים, שִברו שתיקה, אִמרו ואל תעצרו, הגיבו ואל תחרישו, הגיעו להרצאות, הגיעו לאסיפות, אִמרו את שלכם, התעקשו לומר את האמת ורק את האמת. שִברו את השתיקה!
