"הַשֶּׁמֶשׁ זָרְחָה, הַשִּׁטָּה פָּרְחָה וְהַשּׁוֹחֵט שָׁחַט". ח"נ ביאליק מתון "בעיר ההריגה".
תעזבי אותך מיכל עבדי-בויאנג'ו, מ
רקפת רוסק-עמינח ומ
דוד ברודט ותצאי להם, בבקשה, מהר - כמה שיותר מהר - מהווריד. מה קרה לך? נפלת על הראש? השתגעת? מה את פתאום מנסה לעצור ת'חגיגה? את לא מבינה שעוד כמה שנים, אולי חמש - מקסימום עשר שנים - כשתסיימי ת'פקידך כחשבת הכללית באוצר, את תהיי בדיוק במקום שלהם. טוב, אולי לא תהיי מנכ"לית
בנק לאומי ויו"ר הבנק, כי התפקידים הללו תפוסים, אבל כבר נסדר לך משהו טוב ושמן. מה את יורקת לבאר שכולם - כ-ו-ל-ם - שותים ממנה? מה נפל עליך, תגידי, מה? את לא חושבת על העתיד כשתפרשי?
ובכלל בכמה כסף מדובר, הא? כולה מדובר בסכם זניח של חבילת תגמול בעלות שכר שנתית של עד 7,200,000 שקל לרקפת רוסק-עמינח, כמנכ"לית ובסכום הרבה הרבה נמוך מהסכם הזה, כולה - כ-ו-ל-ה - עלות שכר שנתית בעלות של כ-5,500,000 ליו"ר הבנק, דוד ברודט. אז בואי נסתכל על העובדות, כהוויתן, הרי את חשבת ואמורה להבין דבר אחד או שניים במספרים ובכל הקשור והנגזר מהם. קודם כל, בואי נפתח בכך, כי לא מדובר - בקשר לרקפת רוסק-עמינח - בסכום הגדול הזה, אלא מדובר בחבילת תגמול, עד הסכום הזה. כלומר זה יכול להיות, בשקט, שהיא תקבל מהבנק רק מחצית מהסכום הזה, כמו שאתם תובעים ממנה, באוצר. אז למה היא צריכה להפחית שכרה במחצית מסכום הגדול שפורסם בתקשורת וגרם לה, צער רב. רגע. מי בכלל אמר שהיא תקבל שכר גבוה שכזה, בפועל? וחוץ מזה מדובר בעלות שכר ולא בשכר ממש. ולא מדובר בשכר נטו. אז נא להרגיע בבקשה.
רגע. למה להפחית עלות שכר שנתית של מנכ"לית הבנק, רק בחצי מהסכום הכולל? מי קבע שסכום של עלות שכר שנתית בגובה של3,600,000 הינם בגדר של סכום סביר? למה שהמנכ"לית לא תפחית שכרה הנ"ל בשלושה רבעים מסכום זה או יותר? למה אתם שם - באוצר - לא מפרסמים מה הם הקריטריונים הנכונים ומה הם הסכומים המקסימאליים שיכולים בכירי הבנקים, לדרגותיהם השונות, להרוויח? בסדר? ואותו דבר חל, בשינויים המחויבים על יו"ר הבנק, דוד ברודט.
מסיבת קוקטייל
מה את מנסה להיות פופולרית בעיני הציבור, בכל מחיר. את לא מבינה שאף אחד לא יזכור לך זאת, לזכותך, בבוא העת? אז תפסיקי כבר עם הרעש הזה ותני לנו להרוויח בשקט משכורות העתק שלנו, ביושר. מה עשינו? לא עשינו כלום ולכן, מגיעות לנו חבילות התגמולים, בסכומים ניכרים ומשכורת העתק שאנחנו מרווחים ביושר, בגלוי ולאור היום. תאמיני לי כשראיתי אותך במסיבת הקוקטיל האחרונה לרגל פרישתו של.. (פשוט שכחתי שמו), פשוט לא התחשק לי לגשת אלייך. לא. לא התעלמתי ממך, הסתכל לך ישר בעינים והתחשק לי להגיד לך שלא תעשי פלאוורות לציבור הרחב, אבל לא היה לי אומץ להגיד לך זאת, בפנים. אז נתתי לאחרים לנהל איתך "סמול טוק" ואני הסתלקתי לי ממסיבת הקוקטיל הזו, בדלת האחורית. בשביל מקרים כאלה המציאו ת'דלת האחוריות.
הגיע הזמן שתתאפסי על עצמך, סוף-סוף. את לא מבינה עדיין שהמהפכה החברתית נכשלה וירדה מסדר היום? תראי מה הולך בשדרות רושטילד היום. מי זוכר בכלל שהיו שם הפגנות ומחאות וכל השדרה הייתה מלאה אוהלים? תראי באיזה צורה חולדאי טיפל בהפגנות הללו. מה הוא משוגע? את חושבת שהוא ייתן שיהרסו לו ת'עיר. הוא נתן להם לצעוק ולצעוק ועוד פעם לצעוק, עד שהלך להם הקול והם השתתקתו. הוא ידע היטב שהם לא יחזיקו מעמד כמה שבועות תמימים בלי להתרחץ ובלי כל הנאות החיים הקטנות שהם נאלצו לוותר עליהם שם, במגורים באוהלים האלה ברוטשילד. הוא הבין היטב שזו רק שאלה של זמן עד שהם יסתלקו להם, מהשדרה האהובה שלו.
תראי. תראי מה יש שם היום. אוהלים? מפגינים? נאדה. ברגע שהם התקפלו כי נשבר להם, הוא ניצל ת'זדמנות ופינה את כל אלה שחשבו, באמת, שזו הזדמנות לשנות משהו, אם לא במדינה הזו אז לפחות בעיר הזו. את אלה הוא העיף לככר המעפנה הזו מול הרכבת ושם הם נשארו עד היום. רק מה. אף אחד לא רואה אותם שם - היום - ממילימטר. במקומם הוא שם כמה כסאות נוח וספריה ניידת ושלום על ישראל. אין יותר אוהלים. אין יותר מפגינים. ואין בטיח.
הם לא הבינו, הנאיבים האלה, שתל אביב, בכלל ושדרות רוטשילד, בפרט אינם המקום הנכון והמתאים לעשות הפגנות, בכלל והפגנות מחאה, בפרט. זה טוב ומצטלם יפה ליום, יומיים, מקסימום שבוע, אבל מה הלאה? אלה שדרות שנועד לזוגות לטייל בהם - זוגות מכל המינים. תראי. תראי איך בשבוע הגאווה כל ההומואים האלה כבשו את שדרות רוטשילד בהמוניהם. כמו ארבה הם ירדו על שדרות רוטשילד, בעיקר ייבוא מחו"ל ובעיקר גרמנים. דרך אגב שבוע הגאווה זה רק להומואים למה לא ראינו גם כמה לסביות, לאיזון?
את מבינה ת'זה מיכל? תתקדמי מה את נעצרת לך שם - באמצע המהכה החברתית. טוב, תמיד יהיו כאלה שיקטרו על המשכורות המנופחות ועל המחיר היקר של הקוטג'. אז יהיו. מי סופר אותם בכלל. הנה עוד מעט יעלו גם ת'מחיר החלב ב8%. את חושבת שזה מזיז למישהו משהו? מקסימום עוד מאה, מאתיים או שלוש מאות אלף יעזבו ת'ארץ ויקימו מושבות ישראליות - בעיקר בברלין. את חושבת שאת משמשת דוגמה להם או פה לחלשים. תצאי כבר מהסרט הזה ובואי תטעמי מהסנדוויץ עם הדג המעושן הזה. תאמיני לי זה ממש דליקטס. בואי תלחצי את היד לרקפת וגם לדוד. תחזרו להיות חברים. כדאי לך הם ישמרו לך מקום בטוח, עוד כמה שנים ואם לא הם אז החברים שלהם. רק תפסיקי לעשות גלים ורוח. תני להמשיך וליהנות בשקט מהחיים. מה יש לך את? מה יש לך? שבי בשקט.
