ראשית יובהר כי מדובר בהתגשמותם של חלומות בלהות: שכונות שלמות המתאימות לשטחים עירוניים צפופים באזורי מצוקת קרקע פנויה נבנות בישובים שהייחוד שלהם היה בניה כפרית רדודה, ויוצרות שם פקעת של דיור צפוף, פקקי תנועה, מצוקות חניה, הזנחה וזיהום סביבתי.
מדובר בישובים "כפריים" כמו זכרון יעקב ופרדס חנה-כרכור; מדובר בפרויקטים של שיכון ובינוי בע"מ המכונים "חלומות זכרון יעקב" ו"חלומות כרכור", ויתכן שיש עוד מוקדי חלומות דומים בישובים נוספים.
כבר ציינתי בעבר כי השכונות הללו יהפכו ל"סלאמס"; שכונות עוני תחת שכונות יוקרה, והנה החלום הולך ומתגשם.
להלן ציטוט מילה במילה מתוך תגובתו של הקורא אריה האובן, יוני 2014, בעניין זה: "אני תושב כרכור וגר ברחוב הגליל. הגענו לפני 13 שנים, כאשר כל השטח צפונה לנו היו לפחות 500 דונם פרדסים. עכשיו הכל בנוי. אני גר ליד שטח שעקרו ממנו חורש של כ-400 אקליפטוסים בני 70 שנה ובנו עליו את "פנינת" כרכור ולידה את חלומות כרכור. מבלי להיות אדריכל, אני רואה איך לנגד עיניי החלום הופך לסיוט שתואר לעיל. כבר היום, לפני שהבתים אוכלסו, אין מקומות חניה ויש פקקי תנועה לאורך הרחוב שהיה דרך כורכר אך לפני 5 שנים. מי שרוצה ללמוד איך הופכת שכונה חדשה ל"סלאמס" - שיטייל פעם בחודשיים בחלומות כרכור.
אחרי 10 ביקורים זה יקרה. נערים משועממים מפילים עצים שזה עתה ניטעו; מסביב ל"מרכזי המיחזור" זרוקות מאות סוללות מזהמות. במדרכות החדשות של רחוב התקווה ספרנו 5 מקומות לעצים לאורך כ-600 מטר. שלא לדבר על הליקויים בסלילת הכבישים והמדרכות, שלשם נוחיות הקבלן, נסללו לפני הקמת השכונה והם עקב הגדלת הסמכויות של ועדות מקומיות לתכנון ולבניה לסוגיהן ולמדרגיהן, תיווצר תלות מוגברת של הציבור הנזקק לשירותי רישוי - באלה המעניקים לו אותם על-פי שיקול דעתם; תלות זו עלולה להאדיר את הביורוקרטיה ואת הסיאוב.
בלויים ככביש מימיי המנדט
לחלומות זכרון, לשם דוגמה, יש השפעה שלילית על המושבה כולה, ולא רק על האזור בו מוקמת השכונה. הצפיפות של התנועה יוצרת גודש תנועה כל יום בשעות הבוקר ואחה"צ, והחנייה במרכז המושבה היא כמו החניה במרכז תל אביב, עם הבדל אחד: בתל אביב יש מוניות זמינות ואפשר להסתדר בה ללא רכב פרטי, אך בזכרון יעקב - אין; חייבים לחנות.
