בימים האחרונים נלחם חמאס מרצועת עזה את המלחמה שבה נחל תבוסה ביהודה ושומרון. חטיפתם של שלושת הבחורים ורציחתם נתנה לישראל הזדמנות ולגיטימציה לפגוע קשות בתשתית של חמאס ביהודה ושומרון והסיגה את הארגון שנים אחורה, לאחר שזה עמד להשתלט על השטח באמצעות בחירות לנשיאות ולפרלמנט.
אלא שהיתרון של ישראל על הקרקע קיים רק ביהודה ושומרון. ברצועת עזה תתקשה ישראל מאוד לפעול אפקטיבית על הקרקע בשל כמה סיבות:
- גודל האוכלוסייה וצפיפותה בעיקר בערים - עזה, ח'אן יונס, רפיח - ובמחנות הפליטים, מחייבת את ישראל להכניס כוחות קרקע גדולים למספר רב של מקומות.
- לטנק אין יתרון בשטח בנוי בהיותו חסר יכולת תמרון או הגבהה של תותח לקומות עליונות, והוא משמש מטרה איטית ונוחה לנשק אנטי-טנקי.
- גם ג'יפ ממוגן בשטח בנוי מהווה מטרה נוחה לנשק אנטי-טנקי.
- חיילים ההולכים רגלית בשטח בנוי הם כמו ברווזים במטווח.
- אנשי חמאס הכינו את האזורים המאוכלסים - פיזרו מטעני צד, מוקשים, חפרו מנהרות מתחת לבתים והכינו עמדות צליפה ממוגנות בבניינים שולטים.
- חיסול התשתית הצבאית והאזרחית של חמאס מחייב נוכחות ישראלית גדולה למשך זמן ארוך, שתאפשר לחמאס לפגע במפקדות בדומה למה שהתרחש בצור בלבנון.
- גם חיסול התשתית של חמאס לא ימנע את שיקומה מחדש אחרי הנסיגה.
המסקנה מכל אלה היא כי כניסה קרקעית עמוקה לתוך הרצועה תעלה קורבנות רבים והתועלת שתצמח ממנה אינה רבה. את יציאת כוחותינו בהמשך יציג חמאס כניצחון על ישראל.
באוויר, לעומת זאת, יש לישראל יתרון מוחלט על חמאס, גם אם קשה לפעול בשל קרבת היעדים לאזרחים בלתי מעורבים ובשל פערי מידע מודיעיני וקשיי מזג אוויר. אנשי חמאס מכירים היטב את הנתונים הללו, ולכן הם יעשו כל שביכולתם כדי לגרור את ישראל למהלך קרקעי של הכנסת כוחות לעזה. כיוון שכמעט אין לישראל יתרון על חמאס במהלך קרקעי, קשה לישראל להגדיר בעצם מהו היעד של כניסה קרקעית לרצועה. כיבוש חלקי לא יפרק את חמאס וכיבוש מלא לא יפתור את הבעיה בטווח הרחוק, למרות המחיר הגבוה שנשלם בחיי אדם.
כדי לגרור את ישראל לתוך עזה פרסם חמאס באתרו הרשמי תצלום של ירי טיל, כנראה גראד, מתוך שטח אורבני צפוף.
בידיעה המלווה את התצלום מספר חמאס בגאווה כי הטיל נורה להתנחלות אופקים. המסרים שמעביר חמאס באמצעות תצלום זה הם כמה:
- אנו יורים מתוך שטח עירוני, ואם תנסה ישראל לפגוע במשגרים ובמפעילים, היא תפגע בילדים ונשים. אנו נביא את כל אמצעי התקשורת כדי להראות איך ישראל רוצחת אזרחים בלתי מעורבים, בהם נשים וילדים. זאת, בעוד שבירי מתוך שטח בנוי מפרים חמאס והארגונים האחרים את החוק הבינלאומי האוסר לערב אזרחים בלחימה.
- האוכלוסייה האזרחית תומכת במלחמתנו ומוכנה לסבול בשל כך.
- אין לישראל דרך להפסיק את הירי, אלא באמצעות מהלך קרקעי.
מה על ישראל לעשות
- על ישראל להימנע מכניסה קרקעית לרצועת עזה. עליה להמשיך לטפל בבעיה מהאוויר, שבו כאמור יש לישראל יתרון גדול על חמאס והארגונים האחרים.
- יש להמשיך ולהגביר את החיסולים הממוקדים נגד פעילי השטח.
- על ישראל להפנות אזהרה מפורשת למנהיגות הפוליטית של הארגונים כי המשך הירי יביא לחיסולם הפיזי.
- על ישראל להודיע ברבים כי יומיים לאחר פרסום ההודעה, תסגור ישראל את האספקה של החשמל, המים, המזון והדלק לעזה, והניתוק יימשך כל עוד נמשך הירי. ישראל גם יכולה לאיים בניתוק התקשורת הקווית לעזה העוברת דרך ישראל. מעולם לא נשמע כי מדינה ממשיכה לספק דברים אלה לאזור שממנו יורים עליה טילים, והאזהרה מראש נועדה להתמודד עם בעיות משפטיות, ציבוריות, פוליטיות ותקשורתיות העלולות לצמוח מהניתוק.
ביום שבו שיגרו הפלשתינים מעזה למעלה מ-100 טילים ורקטות אל ערי ישראל, משדרות בדרום עד חדרה בצפון, העבירה ישראל לרצועת עזה 170! משאיות עמוסות אוכל ומצרכים אחרים. היש אבסורד גדול מזה?
אין מקומם יותר מן האמירה כי "אנו מפרידים בין המחבלים ובין האוכלוסייה: נלחמים בטרור ושולחים מזון לאוכלוסייה". שכן חמאס הוא שמחלק את המזון לאוכלוסייה, וזו מודה לו על כך שהוא מצליח לסחוט את ישראל להעביר לו מזון למרות שהוא יורה עליה טילים. המשך העברת המזון, המים, הדלק והחשמל מתפרש בצד השני כסימן של חולשה, וזו מזמינה לחץ נוסף בצורת טילים ורקטות. עצירת המצרכים הייתה מעלה בעזה דרישה ציבורית מחמאס לחדול מירי הטילים, ולכן, המשך העברת המצרכים לעזה הוא הסיבה להמשך ירי הטילים.
גם אומרים אצלנו כי "אנו מעבירים מזון ודלק כדי שהתקשורת העולמית תדווח עלינו דברים טובים". גם גישה זו מוטעית, כי היא מבוססת על סדר עדיפות לקוי, שבו חיי ישראלים פחות חשובים מתדמיתה של ישראל.
עם זאת, אין לישראל צורך ואינטרס לחסל את שלטון חמאס בעזה. זאת, כדי לא ליצור ברצועה כאוס שיחייב את ישראל לטפל במיליון וחצי תושבי הרצועה, שאין בהם אפילו מנין של תומכי ישראל. להפך: עצם קיומו של שלטון חמאס בעזה משרת את ישראל, בכך שהרשות הפלשתינית מחולקת לשניים, חלוקה המונעת את הקמתה של מדינה פלשתינית העלולה להפוך כולה - כולל יהודה ושומרון - למדינת חמאס.
חמאס, ברוב חוצפתו, מציב תנאים להפסקת האש: שחרור משוחררי עסקת-שליט שהוחזרו לכלא (כדי להחזיר את ההישג הציבורי שישראל ביטלה חלקית), שחרור מנהיגי חמאס שנעצרו (כדי לשקם את תשתית חמאס ביהודה ושומרון), הסרת המצור הימי מעל עזה (כדי שיוכלו להבריח טילים מהים), והפסקת החיסולים (כדי שהטרוריסטים יוכלו להמשיך ולירות עלינו כל אימת שיחפצו בכך).
על ישראל לדחות מכל וכל את תנאיו של חמאס, ולו רק משום שהסכם או הסכמה עם ארגון טרור מעניקה לו לגיטימציה ומהווה כניעה לטרור המקרינה חולשה ומזמינה לחץ נוסף. על מבצע "צוק איתן" לבסס הרתעה ישראלית מול חמאס השולט בעזה וליצור אצלו תחושה כי אין לו ברירה אלא להשיב את השקט על-כנו ולאכוף את הסדר והשקט גם על הארגונים "הסוררים", כמו הג'יהאד האיסלאמי וועדות ההתנגדות העממית.
המאבק אינו רק בין צה"ל והזרוע הצבאית של חמאס, אלא בין שתי חברות - הישראלית והעזתית - שהמנצחת בו תהיה זו החזקה היותר, הסולידרית יותר והמוכנה יותר להקרבה. לכן, אם השגת יעד זה מצריכה פינוי זמני של ילדים, נשים או משפחות מהדרום לאזורים אחרים - יש לעשות זאת, כדי להעניק לממשלה אורך רוח ללא נפגעים לפעול לאורך זמן נגד טרור הטילים.
אם ממשלת ישראל תנקוט את הפעולות הנכונות כדי להגן על האוכלוסייה הישראלית, ואם ראש הממשלה יסביר לציבור את הרעיון שעומד מאחורי המבצע, מרבית הציבור יתמוך בממשלה וישתף עמה פעולה. הציבור בישראל מבין כי "במלחמה כמו במלחמה" - על ישראל לנצח ניצחון ברור וחד. אם בסוף סבב האלימות הנוכחי יוכלו הג'יהאדיסטים לומר "ניצחנו", הם ישאבו מכך עידוד לצאת לסיבוב הבא נגדנו.
איני תמים לחשוב כי ניצחון ישראלי יפתור את כל בעיותינו מול חמאס לתמיד, אבל המרווחים בין סבבי האלימות יתרחבו כשאויבינו יבינו כי אלימות אינה מביאה להם את הפירות המקווים.
מדינת האיסלאם בעזה
המצב בעזה בעייתי גם מפני שברצועה יש כמה קבוצות "סוררות" שאינן מקבלות את מרותה של ממשלת חמאס. הידועות הן "הג'יהאד האיסלאמי הפלשתיני" ו"ועדות ההתנגדות העממית", ויש עוד כמה ארגונים קטנים.
לאחרונה הודיעו מספר אנשים בעזה שהם נשבעו אמונים ל"מדינת האיסלאם" ולח'ליף אבו בכר אלבגדדי. אם חמאס לא יטפל מיד בארגונים הסוררים, הוא ימצא את עצמו מתמודד במישור הפנימי עם אופוזיציה חמושה, אכזרית ונחושה להעביר לעזה את הטרור מסיני, מעירק ומסוריה.
אלא שעזה אינה לבד, ושבועת אמונים למדינת האיסלאם נשמעה גם מלבנון, סיני ולוב, אחרי שלפני שלושה שבועות הייתה הפגנת תמיכה במדינת האיסלאם בירדן. נראה כי זה רק עניין של זמן עד שנשמע, ואולי גם נראה, תופעה דומה ביהודה ושומרון ואפילו בתוך ישראל.
