כותרת בעיתון הארץ, ביום בו מתקפת הטילים על ישראל מתגברת והולכת, סופר, מורה דרך, אב שכול, "
על התקווה ועל הייאוש" . ועם משחקי לשון האופייניים לכאלה שאין להם באמת מה לומר, אתה מסביר לנו שבגלל הייאוש אינך יכול להיות מיואש או משהו כזה, בקיצור קדחן מקצועי מייאש. נמ"ר, נודניק ממדרגה ראשונה. מטחנת מילים ריקות.
המתנחלים אצלך הם אם כל חטאת, אז מדוע אתה לא קורא לפינוי כל המתנחלים מעזה, על-מנת לעקר את הסיבה המרכזית לירי? (אה.. הם כבר נעקרו? שכחתי...) ואז חייבים לעבור המכשול השני והאחרון שמביא את הירי הזה והוא הכיבוש של עזה, או אכיבוש של עזה כפי שהוא מכונה בגדה השמאלית, רק אמיתנחלים ואכיבוש הם אלה שמביאים את הירי וחובה להפסיק מיד את אכיבוש על עזה (אה.. כבר הפסקנו את אכיבוש?,.. איך פקששתי שוב מה קורה לי היום...) אז מה מייאש אותך הייר גרוסמן היקר? קשיים אישיים?, אז מה זה שייך אלינו? מריבות עם השכנים? ז'רוק להם זבל בחצר, אה כן אתה חושב שמגיע לך נובל ועוד לא קיבלת, זה לא צריך לעניין אותנו, ובכלל
עמוס עוז שחושב שעומד בתור לנובל לפניך, כי הוא שמאלן יותר שמאלני ממך, ואף הוא לא קיבל.
מר גרוסמן, איש מלבדך ומלבד כמה מחבריך המתמעטים כאן אינו מיואש, נהפוך הוא, כולנו גאים שהתקבצנו מכל הגלויות, שכמה שלא הכו בנו אנחנו בנינו עצמנו מחדש, לא הרמנו ידיים גם כאשר חתכו לנו אותן, לא נסוגונו גם כאשר נאלצנו לוותר על הרגליים, אין אנשים שלווים ומאושרים מאתנו, הייאוש רחוק מאתנו מרחק
שמים וארץ. כן, יש לנו בעיות, יש לנו בעיות לא קטנות, העדר השלום היא אחת מן הבעיות, ודאי לא החשובה בהן כעת, כי אין כל בשלות לשלום לא בצד שלנו וודאי שלא בצד שכנגד, עדיף לטפל למשל בדוח העוני, שם יש המון סיכויים להצלחה, ועם בריא יותר הוא גם עם בשל יותר לשלום.
אתה סופר שטרות גרמניים, מדבר על אפרטהייד, כנראה לא ביקרת מימיך בבית חולים ולא ראית את המוסלמים והיהודים איש בתוך רעהו, משפחה על-ידי משפחה, מיטה על יד מיטה, איזה רוע צריך עוד להיות באדם על-מנת שיגיד את המילה אפרטהייד בסמיכות לשם שלנו. ודאי יש הפליה לרעה, ודאי יש גזענות, אך הגזענות היא בשולים ועיקר האפליה לרעה היא בגלל שההנהגה המוסלמית מונעת מהערבים את ההתערות במערכות השלטון, הם מחרחרי מלחמה תוך כדי הבטחת עוניים ובורותם של ערביי ישראל, ובחברה קפיטליסטית הישגית, קבוצות שנשארות מאחור בהכרח מופלות לרעה, או יותר נכון מפלות עצמן לרעה, הן לא מקושרות נכון, הן לא מחוברות להזדמנויות, לא מודעות לסיכונים, מצבן הרבה יותר נמוך משאר האוכלוסייה, ויש לנו גם קבוצה יהודית כזו החרדים, אשר מצבה היה אף יותר גרוע ממצב הערבים, ואז מנהגיה הצטרפו למערכות השלטון והתחילו לדאוג לה, והמהפך ענקי. שים לב שוב, היכן הם שווים ואפילו שווים יותר, בכל המקומות בהן הטבע מוציא אותם משליטת המנהיגות החולה שלהם, כמו מערכת הבריאות.
ואולי אתה מרגיש אמפטיה לאויב ולכן אתה מיואש?, אולי זו אף סימפטיה למצבו ולדרכו הרצחנית של האויב?, יען כי לא מצאתי במאמרך אף מילת גנאי אמיתית ונוקבת לרצחניות הזו, ובאמת, לעומתנו רצועת עזה מלאת מיואשים, ההנהגה הטרוריסטית שלהם מונעת מהם עבודה, מונעת מהם השכלה, שומרת אותם בגטו דתי תרבותי כך שלא ירימו ראש, שם יש ייאוש, שם אין תקווה, שם אין אוכל כי הם הופכים גם אוכל לחומר נפץ, האיסלאם חולה אנוש, בכל הגזרות כמעט, יש אומנם ניצוצות בודדים של שפיות אך הרוב המכריע של האיסלאם חולה נפש, ואצלנו המצב הפוך לגמרי, יש אצלנו קיצוניות דתית חולה, יש אצלנו הסתה וטרוריסטים אך מדובר במיעוט שבמיעוט, מדובר במשהו שולי שחובה לצמצמו ולמנוע את התפשטותו, אך זה עדיין מיעוט מבוטל.
ואם תיפול לייאוש, או אפילו אם תתקרב לכך, ונראה לי שאתה קרוב, בייחוד כאשר מצבך הכלכלי הוא כמו מצבו הכלכלי של דוד גרוסמן, עטור פרסים טמאים מאוד לטעמי מגרמניה, אז במקום לייאש את סביבתך בגלל שיגיונותיך, טוב תעשה אם תלך למומחה מתאים, יש היום אחלה כדורים, ביניהם כימיים, ואחרים טבעיים, שהם עוזרים מאוד לשיפור מצב הרוח, ואם הנובל או העדרו הוא עיקר הבעיה ניתן לשלב את הטיפול התרופתי עם שיחות, שיחות אשר מרכז מטרתן למסגר את החסך עקב הנובל ההולך והנעלם בפרופורציות המתאימות, לשים לו גבולות כך שיהפוך למנוע בניה במקום מנוע הרס עצמי.
שמור על עצמך דוד, יש אנשים שמאוד אוהבים לקרוא אותך, והייאוש דופק ת'מוזה, הייאוש גם מידרדר אם לא מטפלים בשלב מוקדם, ואז קשה יותר לטפל. שמור על עצמך דוד.
