בימים אלו רבים מאזרחי המדינה פוגשים את המציאות, כי שחווים אותה למעלה מ-14 שנים אזרחים רבים הגרים, עובדים ולומדים בעוטף עזה ובאזור הדרום, מציאות זו מורכבת ממצבים רבים אישיים, משפחתיים וקהילתיים, המזמנים אכילה כדרך התמודדות.
מי מאיתנו אינו "חווה לעיתים אכילה רגשית, מי מאיתנו אינו "אוכל את הרגש" כאשר אינו מצליח להכיל אותו?
אכילה רגשית מאופיינת על-ידי שימוש באוכל כדרך הרגעה, ברגעים של עצב, דאגה ולחץ ואכילה מתוך קושי להפריד בין רגשותיו לבין הצרכים הפיזיים. העולם הרגשי מסובך ושונה מאדם לאדם. ההתמודדות עם רגשות הינה מורכבת, קשה להכלה ולזיהוי ומצריכה פעמים רבות חלופות, לכן אין פלא שרבים מאיתנו, שבימים כתיקונם נהנים מאכילה מאוזנת תוך קשב לגוף, לרעב ולשובע, מוצאים עצמם בימים מתוחים אלה, אוכלים מתוך רגשות דאגה, עצב, מתח או כעס.
לא כל אכילה רגשית צריכה להדאיג. פעמים רבות, דווקא העיסוק באכילה הרגשית, הפחד ממנה והאיסור לעצם קיומה, מעצימים והופכים אותה למפלצת מזיקה וקשה להתמודדות. חשוב שנדע לתת לעצמנו "הנחה" בימים סוערים כאלה ולא להתייסר עם כל יציאה מהשגרה.
כמעט כל אדם יכול להיות אכלן רגשי במידה זו או אחרת בתקופה זו. מאחר שלאוכל יש בתקופה זו תפקידים רגשיים, טבעי שיהיה קושי להתנתק מתמיכתם ולחיות בלעדיהם בתקופות לחוצות. הוא משמש כתחליף להתמודדות עם מצבים רגשיים, ואז תפקידו להסיט, לכבות, להקהות, להחביא ולהדחיק רגשות ופחדים בחיים. אך אין זה אומר שבשל כך יש להרחיק אותו ולהימנע ממנו. תלוי במינון ובבחירה מתי נכון לאכול את (מתוך) הרגש, ומתי נכון לתת לו מקום ולהרגיש אותו.
האם הרגשות צריכים בהכרח לשלוט בהתנהגות ולעורר אכילה?
במצב של רגשות כואבים או מדאיגים, הנטייה הטבעית היא באופן אוטומטי להילחם בהם ולא לאפשר את קיומם. לעיתים קרובות דווקא המלחמה ברגשות הכואבים יכולה לגרום להעצמת חווית הרגש. חשוב לדעת, כי אין לאדם שליטה על הרגשות שלו, אבל יש לו יכולת לבחור באילו פעולות הוא ינקוט. הבחירה כיצד להתמודד עם רגשות קשים, תלויה במספר גורמים: באופן שבו נוהגים לדבר או להגיב במשפחה על ביטוי הרגשות הללו, בדרך שבה מתייחסים לאדם המביע את רגשותיו. ככל שתהיה יותר לגיטימציה ושיתוף בחוויות ורגשות, יהיה צורך מופחת באוכל כדי להתמודד עם המצב.
איך ניתן לגייס את המודעות העצמית ביחס לאכילה?
רגשות הינם לגיטימים, בעיקר בתקופה. העניין הוא שלרוב איננו מבחינים בהם. הם מציפים אותנו כגל ומשפיעים עלינו בצורה אוטומטית לפעולה. ניתן ללמוד לזהות את הרגש על-ידי כך שנשאל את עצמנו: "מה אני מרגיש עכשיו"? השאלה תעזור לנו לבודד את הרגש, לזהות אותו ולהכיר בו.
הכרה ברגש מאפשרת לנו להבין מה עובר עלינו ולראות לאיזו התנהגות הרגש מכוון אותנו. לעיתים קרובות נראה בצורה ברורה יותר את השימוש באוכל לצורך הרגעה ונוכל לבחור האם לאכול מתוך הרגש או לחוות את הרגש ללא אכילה.
חשוב לקבל את השימוש באוכל ולא להתייסר בגינו. כאשר נלחמים בו, הוא עלול להתעצם ועלול להוביל לצער, אשמה ואלו יובילו אף לאובדן שליטה על האכילה.
אכילה לא קשובה
רבים מביננו אינם נוטים לאכילה רגשית, אלא שאירועי השבועות האחרונים מפריעים לשגרה הכללית ולשגרת האכילה בפרט בחלקים גדולים במדינה, סדר היום השתבש לחלוטין, דעתנו מוסחת, לעיתים חלקנו מארחים בבתינו אורחים, חלקנו מתארחים. כל אלה מזמנים שגרת אכילה שונה שיכולה להוביל ליציאה משמעותית מהשגרה. נקווה כולנו שהתקופה תהיה קצרה, אך בנתיים כדאי לנסות לשים לב למספר נקודות:
תשומת לב לרעב ושובע:
סדר היום שמשתבש, הסח הדעת בשל הקשיים, הדאגות והריצה למרחב המוגן, יכול להוביל לאיבוד יכולת ההקשבה ולהיגררות לאכילת יתר. נסו להתחבר לגוף ולפני אכילה אוטומטית, לנסות לזהות האם יש סימני רעב.
ארוחות משפחתיות:
נסו לשמור ככל שהתנאים מאפשרים, על המבנה של ארוחות משפחתיות. ההכנה והאכילה המשותפת, יכולים לספק הזדמנות לשיתוף בחוויות הנאה מאוכל, רגיעה ושחרור. כשתשמרו על שגרת ארוחות מסודרות, יש אפשרות שתתעורר פחות אכילה בהיסח דעת. לעומת זאת, ככל שתנשנשו יותר ותאכלו פחות "אוכל", תגבר תחושת היציאה משגרת האכילה.
כשיוצאים לקניות?
קנו אוכל שאתם אוהבים להכנת ארוחות מהנות ומספקות. לנשנושים קנו יותר פירות ואגוזים ופחות מזונות עתירי סוכר כמו עוגיות שוקולד סוכריות וגלידות, שמעצימים את הצורך במתוק.
דפוסי חשיבה שמלווים את האכילה:
שימו לב למחשבות שמלוות את האכילה. אם אתם אומרים לעצמכם משפטים כמו: "גם ככה אני מנשנש כל היום אז זה כבר לא משנה אם אפסיק או לא עכשיו"... "אחרי המלחמה אחזור לשמור".
