הברברת הלאומית לא מפסיקה לדבר על ההפוגות בין המבצעים השונים בעזה, יש הטוענים להפוגה של 3 שנים שהצטמצמה לשנה, יש כאלה הטוענים שבשני המבצעים הייתה הפוגה של שנה בלבד, אחרים מבקשים לחסל לחלוטין את תשתית האמל"ח בעזה על-מנת למנוע את המשך השיגורים, ו/או על-מנת להאריך משמעותית את זמן ההפוגה.
בואו נביט על שתי חזיתות נוספות בהן יש לנו רגיעה יחסית, בגדה המערבית ובלבנון.
העוצמה הצבאית של הגדה המערבית היא 0 או קרוב ל-0. ההנהגה מצהירה שהיא נגד טרור, יש לנו משהו שנראה שינוי תודעתי, המשולב בהעדר יכולות, והשקט היחסי הזה לכן מובן, ולכן גם לא ניתן ללמוד ממנו כלום, למעט העובדה שאבו מאזן ושלטונו תורמים לשקט תוך כדי שיקום הגדה, ושהמצב יכול להתהפך די מהר (טרור). אך המשך השלטון היציב והשיקום, בעיקר הכלכלי של הגדה, משרת את האינטרס הישראלי, ומקטין את הסיכון להתהפכות כזו.
לנקות את עזה
בואו נעבור ללבנון. יש שם מערך טילים ארוכי טווח עם ראשי נפץ פי כמה יותר גדולים מאשר בעזה, עם דיוק הרבה יותר גדול, יירוט טילים כאלה באוויר הרבה יותר מסוכן, אפשרת הסטה של טיל על-ידי הטיל המיירט ולא פיצוצו אף היא הרבה יותר סבירה, ודאי שטיל כזה שנופל בשטח בנוי, הוא מסוכן עשרות מונים.
כלומר, העוצמה הטילית קיימת. במהלך השנים סיכלנו באופן לגמרי ממוקד בכירים בחיזבאללה, ובכל זאת אין אש. בכל זאת יש שקט.
ויש לכך סיבה מרכזית. הידיעה שישראל עצבנית מחד-גיסא, ויש לה הגנה חלקית מפני הטילים מאידך. בחיזבאללה יודעים שכל טיל ייענה בעשרות טונות של חנ"ם, אשר יהרוס ב-48 שעות את כל מה שהם שיקמו שם מאז 2006, והמצב הזה לא מבטל את הסיכונים אלא מקטין אותם או לפחות מרחיק אותם.
הסכמה בין לאומית זה טוב, חסימת הגבולות מפני אפשרות הברחת אמל"ח זה יותר טוב, הסכמים זה טוב, אבל אנחנו לא זקוקים להסכמים ישירים או עקיפים עם נבלות. יש לשנות את משוואת "שקט תמורת שקט", למשוואת 1 נגד 100 על כל פצמ"ר ולו הקטן ביותר שייפול בשטחים פתוחים או סגורים, יפלו על בתי עזה 100 טון חנ"ם וכך בסדר עולה ביחסים של 1 ל-1,000 ו-1 ל-10,000 - וזאת במקביל לחופש פעולה מלא שלנו במלחמה נגד התארגנויות טרוריסטיות.
לו אני הייתי נשאל בנוגע מהלכי ישראל מכאן ולהבא, זה אכן לסייע לקהילה הבינלאומית בניסיונה לנקות את עזה מאמל"ח, אך לא לסמוך על הקהילה המטופשת הזו, ולהבהיר לגורמים שמעבר לגבול ולכולי עלמא, שכל פעילות טרוריסטית שלהם תעלה להם מאוד מאוד ביוקר, הם ישלמו מחיר ששנים הם יצטערו עליו, בניהם ובני בניהם יקללו אותם אל נבלותם, כך באורח תקיף ובלתי מתפשר, ליתן להם בראש פעם ועוד פעם ועוד פעם כל שעה, כל יום, כל שבוע, כל חודש מאה טון על כל קילו, עד שייטשו את דרך המלחמה.
