זה יישמע, מן הסתם, כהיפכא מסתברא, ובכל זאת הגיעה העת, באירוניה של הגורל, לעשות את כל שניתן כדי לייצב ולחזק דווקא את שליטת החמאס ברצועת-עזה; לא חס וחלילה מחמת אהדה יתרה לארגון הטרור הזה, אלא כדי למנוע בה את שליטתם של ארגונים קיצונים פי כמה ממנו.
באירוניה של הגורל, שלטון חזק שכזה של החמאס הוא מעל לכל אינטרס חיוני למדינת ישראל. יהיה בו כדי למנוע ממנה התמודדות אכזרית עם הג'יהאד האיסלאמי ואל-קאעידה - המסוכנים עשרת-מונים מארגוניהם של
חאלד משעל ואיסמעיל הנייה.
לטפח
חרף קריסתה של הפסקת-האש, הבנויה על כרעי-תרנגולת, יגיע הרגע שבו יתנהל משא-ומתן, ישיר או עקיף בין ישראל לחמאס. ברגע הזה תצטרך ישראל לחרוק את שיניה ואולי גם לבלוע גלולה מרירה, רק כדי לסייע לארגון החמאס לשלוט ברצועה שלטון בלעדי. אם לא תעשה זאת - תהפוך הרצועה לתוהו ובוהו, שבו החמאס יהפוך למתון אל מול ארגונים קיצונים אחרים.
בד בבד עם טיפוחו של החמאס ברצועת-עזה, צריכה ישראל להפנים כי מחמוד עבאס איננו יכול להפוך לבר-שיח עימה, באשר אין לו מילה ברצועה, מה גם שכפילות שכזו רק תיצור אנדרלמוסיה מוחלטת ואי-שקט נורא, ללא אפשרות של שליטה.
להידבר
הדעת נותנת שהידברות עם החמאס עשויה למתן את עמדתו הקיצונית של הארגון להשמדת ישראל ולתרום להשגת "מודוס ויווונדי" עימו. כך או אחרת, דו-שיח כזה הוא צו השעה וחיוני ביותר כדי להוציא את הרוח ממפרשי הארגון.
אחרי ככלות הכל תאבים ראשי החמאס לקבל, בבוא היום, את חלקם בעוגה הפלשתינית. סביר לפיכך להניח שלצורך הגשמת היעד הזה הם יצטרכו לרכך את עמדתם כלפי ישראל ולשלם את המחיר שיידרש מהם, בדיוק כפי שעשו זאת קודמיו - ערפאת ועבאס.
