אולי מתוך הייאוש תצמח תקווה

הריטואל של סיבוב דמים מול הפלשתינים בעזה, אשר חוזר על עצמו מדי כמה שנים, מייאש, וכולנו שותפים לתחושה של מבוי סתום, גזרת גורל, אין מה לעשות, כך נגזר עלינו... האומנם? אני כבר שומעת את הקריאות המתלהמות המתייגות אותי כעוכרת ישראל, שמאלנית, רחמנא לצלן, ומה לא... אבל לפני ההתלהמות הקשיבו. זה אף פעם לא יסתיים באמת בכוח, גם לא בכוח ההרתעה. מקסימום נקבל שקט לבינתיים, שקט שבו להבות השנאה ירחשו מתחת לפני השטח עד שיתפרצו, בסיבוב הבא. אנחנו צריכים לרוצץ את ראש הנחש של המוטיבציה. להוציא את האוויר מהבלון המפלצתי של השנאה, שמתמלא ומתמלא כל פעם מחדש באדי השטנה עד שהבלון מתפוצץ, והטילים נשלחים, והאזור כולו נגרר שוב ושוב לקטסטרופה שאין בה מנצחים, רק מפסידים. צריך להיות מעשיים, לתרגם את הרציונאל והתובנה, לצעדים אופטיביים. לגרום להם שם בעזה לחיות, חיים אנושיים, עם כבוד, וחינוך ובתים יפים, חיים שיהיה קשה לוותר עליהם. חיים יציבים שיהיו מספיק חזקים וטובים כדי שלא להתמלא מחדש באדי ההסתה והשנאה. אפשר לעשות את זה, זה לא בשמיים, אלא כאן, על הקרקע, עם הרבה רצון טוב, שיתוף פעולה בינלאומי והשקעות, לתשתיות של חינוך, ושיכון, ובריאות, ותעשיה, ומסחר, ותיירות, וטכנולוגיה מתקדמת. אנחנו הרי אלופים, בנינו כאן מדינה מדהימה, נרתום את הידע שלנו ונסייע להם, ממקום שווה, בגובה העיניים. ואז תראו, יתרחש הפלא הגדול. לא בבת אחת, בצעדים מדודים, נצטרך להתגבר על הרבה מחסומים בדרך, של חשדנות, וגזענות, ואי אמון, ושנאה משני הצדדים. אבל הם ייעלמו, בהדרגה. מה אתם חושבים לעצמכם? שהם באמת בוחרים בחירה חופשית בנתיב הדמים? הרי ברור שזוהי ברירת המחדל. זוהי הדרך לבטא ייאוש מחיים ללא עתיד וללא תקווה. ניתן להם אפשרות לדרך אחרת לחיות בה, אופציה לחיים אמיתיים. אף אחד הרי אינו בוחר בחיי סבל, בוודאי לא עם שלם. ואולי מהייאוש הגדול, ותחושת המבוי הסתום והתובנה שבכוח הזרוע לא יוכלו לנו, וגם אנחנו לא להם, בסיטואציה הזו של lose lose situation נגיע סוף-סוף לwin win. כל הצבאות שבעולם לא יוכלו לחסל את תחושת המרמור והכעס וההשפלה, אשר צומחים מתוך מצוקה גדולה, מתוך תחושת תלישות, ייאוש וחוסר תקווה. בזה עלינו לטפל, כי זוהי הקרקע שבה צומחת השנאה, והמוכנות לצאת שוב שוב לסיבוב דמים. כאשר ממילא אין מה להפסיד, מקסימום חיי עוני וייאוש. איני תמימה, לא נצליח לעקור את הקיצוניים, אך נבער את הקרקע בהדרגה שבה הם מתפתחים ומתעצמים וזוכים לתמיכה ציבורית. נגדיל את האור, ונאפשר לכל איש ואישה, ילדה וילד, בשני הצדדים, לחלום, הכי רחוק שאפשר. כי זוהי האופציה היחידה לחיים של שלום ושגשוג לשני הצדדים.