הממשלה הנוכחית הצליחה לאגד בתוכה מגוון דעות רציני ורחב מאוד בתחום המדיני, זה סימן לבגרות, זה סימן ליכולת הכלה ופעולה מדינית משותפת של שדרה מרכזית בקשת הרחבה של שמאל-מרכז-ימין.
ממפלגת התנועה, דרך הליכוד ועד ליברמן בישראל ביתנו – כאן יש כוח פוליטי עם יכולת רבה, עם תמיכה רחבה, עם סיכוי לשינוי. ולכן אסור לנו להתפלא שקיימות דעות שונות ומובעות עמדות שונות, וכמובן שאת ההחלטות השונות מבצעים השרים והממונים מתחת כאילו כולם הצביעו בעדן.
ואם איזה סגן שר זוטר פותח פה יהיר הוא מיד מושלך הביתה, יש דרג ויש זרג, כאשר סגן השר הזוטר יביא 5 מנדטים לפחות אז תהיה אליו התייחסות אחרת.
ואם נפלה החלטה א' האם אסור לשר בכיר, לראש מפלגה, לומר שלדעתו היה נכון ללכת דווקא בדרך ב'? האם אנו רוצים שרים שהם אומרי הן? האם אנו רוצים שרים שנתפסים לקונספציה כמו במלחמת יום הכיפורים ולא מפעילים את הראש שלהם? או אולי נעדיף שרים שאת דעתם האמיתית הם מדליפים בלי להזדהות?
השרים המובילים בממשלה, ראש הממשלה, שר הביטחון, שר החוץ ושרת המשפטים, מתואמים מאוד בקשר למהלכים המבוצעים, כולם לוקחים אחריות קולקטיבית על המהלכים המבוצעים, ולכל אחד הזכות, ואפילו החובה להביע דעתו בכל הנוגע לעמדתו האישית לעומת עמדת הכלל שהתקבלה בסופו של דבר.
יתר על כן, לכל כזה בכיר יש מאות אלפי תומכים שהצביעו עבורו, ויש מאות אלפי תומכים שאולי הצטרפו לדעתו כי הם הפכו למטרות ברווז מהלכות לרקטות של החמאס, אז האם יש איזו שהיא זכות מוסרית לבכירים שלא לתת ביטוי לקהל הענק והיקר הזה? אז מה אם נפלה החלטה בקבינט?
ההחלטה שנפלה מבוצעת ובמקביל, מותר למי שהתנגד בקבינט או למי שהציע דרך אחרת, למתוח עליה ביקורת, ובאיזה ביקורת מדובר? אין מדובר במחלוקות מרחיקות לכת, כולם הרי מדברים על חיסול הכוח הצבאי של החמאס, ועל אפשרות ריאלית של כניסה קרקעית והשאלה היא תזמון והיקפים וכאן ראוי ורצוי שיהיו חילק ידיעות, ויושמעו חילוקי ידיעות ובלבד שאינם פוגעים בהיערכות המבצעית של צה"ל.
וכרגיל כאשר אין מה לומר לגופו של עניין העיתונות שלנו יורדת אל מתחת לחגורה, ליברמן הופך לבריון, לעילג, ולג'לוב – כמיטב התעמולה הגזענית המקוממת, והשרה לבני הופכת לציפיטפוט כמיטב התעמולה המגדרית הפסולה מעיקרה.
ולגוף דברם של ליברמן מי שינתח את המצב יגיע קרוב לוודאי למסקנה שמצבם של תושבי עזה כל כך מיואש, והקנאות הדתית היא כל כך חזקה כך שללא שלטון חיצוני למשך כמה שנים ומינוי שלטון אזרחי שאיננו דתי ותמיכה חיצונית בו באמצעות הכידונים של צה"ל, לא יהיה שינוי בעזה, כלומר שללא כיבוש עזה, המבצע ייפסק, ובסיכול הממוקד החיוני הראשון או בחטיפה הראשונה, הכול יחזור לנקודת ההתחלה.
יש שיקולים אחרים אשר אולי גוברים על הצורך לשינוי יסודי בעזה, אך קרוב לוודאי שינוי יסודי בעזה מחייב שליטה צבאית של ישראל בכל השטח, לתקופה שתאפשר לשקם את התושבים ולהוציא אותם מידי מרצחי החמאס, כל מי שמבטיח לנו שינוי יסודי ללא כיבוש מלא של השטח ושליטה צבאית מלאה בו, מבטיח לנו ככל הנראה הבטחות סרק.
הלו, אנחנו כבר בני 66, הגיע הזמן שנתבגר כבר, בואו נעזוב את המגדר, בואו נעזוב את ארץ המוצא – הקשיבו למילים – וכל מי שאומר דברים של טעם, בואו נאמר לו תודה, בין אם הוא בלונדינית מהמוסד, או אפילו אם הוא בעל מבטא רוסי כבד.
