בימים של מלחמה, חיילי צה"ל נלחמים בחירוף נפש, כדי להביא שקט לעם ישראל וכמובן ליישובי הדרום, שסובלים מזה 14 שנים ממרגמות האויב האכזרי שיושב בעזה.
גאווה גדולה חשתי השבוע על ההתנדבות של עם ישראל להביא לחיילי צה"ל חבילות, אוכל בגדים, ואפילו מקלחת ניידת לתוך השטח, יותר מזה החיבוק ואהבה שמרגישים החיילים שעם ישראל עומד איתן מאחוריהם בדיוק כמו שהם נלחמים להגנת המדינה מול האויב האכזר.
עם זה הרשתות החברתיות מלאים בהמון שנאה ובהמון דברים שמאוד קשה להעלות אותן על הכתב וזה רק בגלל שיש בחברה שלנו אזרחים שאינם מוכנים לשמוע קולות שונים משלהם ואף אינם מוכנים לקבל השקפת עולם אחרת, במיוחד כאשר היא דעה לגיטימית שמותר ורצוי להשמיע בחברה בריאה ודמוקרטית.
ברור שיש גבול למה אנחנו יכולים להגיד ובטח לא לתמוך ולהביע איזה שהוא דבר או הזדהות לטרור של החמאס שלא בוחל בדבר ואפילו מסתתר מאחורי אזרחים וילדים חפים מכל פשע, עם כל הצער שיורים מחלון של בית, חיילי צה"ל מגיבים למקורות הירי אינם יודעים שיש ילדים או אזרחים, חיילי צה"ל פועלים בדיוק כמו שמצפים מהם ואין צבא בעולם שלא יפעל על-פי הכלל כדי להשתיק את מקורות הירי וכך הם כללי המלחמה.
עיתונאים ואזרחים רבים בעלי דעות שונות, מביעים את דעתם על צער והרג של חפים מפשע זו זכות לגיטימית לכל בן אנוש בין יהודי, נוצרי, מוסלמי, סיני או בין כל דת אחרת, בטח אינם אמורים לקבל איומים, גידופים או כל איום אחר בגלל האנושיות של האדם באשר הוא אדם.
אסור לנו לשכוח שיש אזרחים מכל גווני הקשת הפוליטית ובעלי דעות שונות מאחרים, בניהם לוחמים, טייסים, מפקדים בסיירות ובכל היחידות של צבא הגנה לישראל, שלחמו במספר מלחמות בחירוף נפש להגנת המדינה, אין לנו את הזכות לאיים ברצח, לגרש אותם מהארץ וכדומה, ולו רק בגלל שהשמיעו את דעתם והיא שונה משל האחר.
בעקבות ההודעה על החייל הראשון שנהרג ועדיין לא פורסם שמו, התפרסם באחד הרשתות החברתיות "אני מקווה שהוא מוסלמי" אין גבול לרשעות ולדברים מזעזעים שכאלו, בטח אין להם מקום בחברה נהורה ואנושית.
מח"ט גולני, אלוף משנה רסאן עליאן, בן העדה הדרוזית שהם בני הדת המוסלמי, נפצע בקרבות ברצועת עזה עמד בראש חייליו באומץ ובגבורה להגן על אזרחי המדינה, על-אף פציעתו ביקש לחזור לחזית כדי להיות עם חייליו בניגוד להמלצת הרופאים.
אלוף משנה רסאן עליאן לא הבחין בין יהודי למוסלמי, כל מה שעמד לנגד עיניו זה נאמנותו כאזרח וחייל למדינת ישראל, ולהגן על אזרחי המדינה, אין לי ספק קל שבקלים שמח"ט גולני רסאן עליאן, לא ראה באויב שהם מוסלמים, אלא ראה בהם טרוריסטים ורוצחים, שלא מבדילים בין אזרחים חפים מפשע בין אם הם יהודים או מוסלמים.
מזה 18 ימים למבצע "צוק איתן", האימהות שבניהן נמצאים בקו האש, רוצות שיחזרו הביתה בשלום, בין אם הן דתיות, חילוניות, ערביות ובין כל דת אחרת, אין ספק שהן היו מבקשות בימים של לחימה מול אויב אכזר שעושה שימוש באזרחים וילדים להתאחד למען מטרה שהילדים יחזרו הביתה בשלום.
במלחמה אכזרית זו, אין מחנה, לא ימין, שמאל, מרכז, דתיים, חילוניים, אלא ממחנה אחד והוא להימנע משנאה, להתאחד למען מטרה גדולה ולסיים את המלחמה הנוראה, שהילדים יחזרו בשלום הביתה, ובטח ליישובי עוטף עזה, ויישובי הדרום מגיע לחיות בשלום ללא פחד של רקטות וכמובן כל אזרחי המדינה.
בקשתן של האימהות של איל, גיל-עד ונפתלי, ביקשו מסר של שלום ואחווה, אך קולן נעלם בין השנאה שבוערת בתוך החברה, במקום להתאחד, הפילוג גובר ואין לו גבולות ובטח לא מבחין בשנאה שקיימת בין איש לרעהו. על האימהות של כל החיילים, לקום ולדרוש קודם כל בימים אלו שלום פנימי בתוך העם.
השלום בתוכנו הוא הכרחי לאיחוד, חובה על המנהיגים, רבנים, אנשי אקדמיה וכל האנשים שיש להם השפעה בחברה לקום ולצעוק את זעקת העם לשלום ולאחווה, אולי זה גם יביא את השלום בין שכנינו כי רק כך נוכל לחיות במדינתו היחידה לעם ישראל.
