זה קרה היום לפני 20 שנה, בט' באב תשנ"ד, 17 ביולי 1994. במחסום ארז בגבול ישראל-הרצועה פרצו קרבות ירי עם לוחמים פלשתינים, שעדיין כונו אז 'המשטרה הפלשתינית', בעקבות התפרעויות של אלפי ערבים שמתינו בתור לעבודה בישראל.
שוטר מג"ב, ג'קי אטיאס הי"ד, נהרג מאש ה'שוטרים הפלשתינים'. הייתה זו הפעם הראשונה שהכוחות הפלשתינים עשו שימוש נגד חיילי צה"ל בנשק שניתן להם בידי צה"ל. עשרות אוטובוסים בחניון ליד ארז הועלו באש בידי המתפרעים הפלשתינים. תמונת האוטובוסים הבוערים בחניון שפיארו למחרת את כל העמודים הראשונים של העיתונים, הבהירו את מהות היחסים שנוצרה בין ישראל והישות הפלשתינית החדשה שנוצרה זה עתה.
מי שיחפש את נקודת ההתחלה למצב הביטחוני הקיים כיום ברצועה, ימצא אותה באותו אירוע השבוע לפני 20 שנה. רק שבועיים לפני כן, בכ"ב בתמוז תשנ"ד, 1 ביולי 1994, הגיע ערפאת לראשונה לרצועת עזה, וקיבל את השליטה במקום. חודשיים לפני כן נסוג צה"ל מהשטחים המאוכלסים ערבים ברצועה, ומסר אותה לשלטון הפלשתיני החדש. חגיגות אוסלו היו בשיא האופוריה. הקרבות במחסום ארז היו אמורים לפקוח את עיני הציבור הישראלי והנהגתו, אבל מסממי השלום ומסוממי השלום, סירבו להפיק לקח מינימלי.
יומיים אחרי תשעה באב נרצח קצין צה"ל, סגן גיא עובדיה, ליד רפיח. אחרי הפיגוע מנעו 'השוטרים הפלשתינים' מכוחות צה"ל לבצע מרדף חם לתפיסת החוליה בתוך שטח האוטונומיה הפלשתינית.
ורצועת עזה, להזכיר, הייתה אז בידי הרשות הפלשתינית, לא בידי החמאס שהיה אז ארגון צעיר, בן שש שנים בסך-הכל. הצמרת הישראלית כאמור העלימה עין מהאירוע הקשה, המשיכה בשיתוף הפעולה הביטחוני עם הכוחות הפלשתינים ובנתה אותם מתוך אותה אמונה חסרת כל תבונה, שכוחותיו של ערפאת יילחמו באמצעות הנשק הזה בחמאס "בלי בג"ץ ובלי בצלם", כלשונו של ראש הממשלה רבין.
הצמרת המשיכה את מהלך הנסיגה גם ביהודה ושומרון, עד שהכל התפוצץ בראש השנה תשס"א, עם פרוץ האינתיפאדה השנייה. אז כבר לא היה ספק לאיזה כיוון מופנים כלי הנשק הללו.
גם כשצה"ל ביצע את מבצע 'חומת מגן' ביו"ש, נרתעה ההנהגה הישראלית דאז בראשות אריק שרון, מביצוע מהלך דומה ברצועה, למרות ששרון היה המפקד הצבאי שפיקד על מבצע טיהור הטרור בעזה כאלוף הפיקוד 30 שנה לפני-כן, וידע בדיוק מה צריך לעשות.
התוצאה הייתה שבמקום יריות קיבלנו רקטות. הנסיגה המחפירה מיתרת שטחי הרצועה, תוך החרבת ההתיישבות היהודית בהוראת אותו אריק שרון, שנועדה להציל אותו מהליכה לכלא באשמת שוחד, אפשרה להגדיל את טווח הרקטות משדרות לזכרון-יעקב. ירי מעזה רקטות על תל אביב הפך בחודש האחרון לאירוע שיגרתי. הפסקנו להתרגש.
ואלו שתמכו בהתלהבות בנסיגה מהרצועה, הם אלו ששיכנעו אותנו לפני 20 שנה שערפאת הפך מטרוריסט לשוחר שלום והוא שידאג לביטחוננו, והם אלו שמנסים גם היום, כשהציבור מגלה פיקחון, לשטוף את מוח העם בטיעון האווילי שהפתרון היחיד הוא להשליט את אבו-מאזן וה'שוטרים' שלו על הרצועה, והם כבר ידאגו לביטחוננו.
רק שהציבור, למזלנו, ב"ה כבר מפוקח יותר.
