החטא הגדול ביותר של השמאלנות הפלשתינית היא המצאת טרגדיה אנושית של גירוש ערבים פלשתינים. זו בראש ובראשונה הונאה שמאלנית ישראלית, שמלמדת את הערבים הפלשתינים לנהל תעשיית שקרים, כדי לשכנע את כל העולם שהעם היהודי אינו צודק ושארצנו אינה שלנו.
השמאל והערבים נלחמים ביהודים כי הם רוצים להיפטר ממדינת ישראל כמדינה יהודית. כבר עתה, כפי שמתעד טוביה טננבום בספרו 'תפוס ת'יהודי', הערבים הפלשתינים בזים לישראלים שונאי עצמם ועמם. בכל אופן מגיע לכולנו לשמוע את האמת לאמיתה.
האמת היא שהערבים והשמאל הישראלי ממיטים על עצמם את חורבנם וזו האמת לאמיתה:
א. שלוש פעמים הועלו הצעות לחלוקת הארץ בין היהודים והערבים הפלשתינים. הצד הפלשתיני הערבי דחה, תוך שימוש באלימות ורצח והתעללות, את כולן. ההצעה השלישית נדחתה לאחר תום מלחמת העולם, למרות השואה, כשהערבים הפלשתינים מסייעים לנאצים להשמיד יהודים, והתעלמו מממנה ומתוצאותיה לחלוטין.
ב. תוכנית החלוקה של ארץ ישראל שהתפרסמה כהחלטת האו"ם על הקמת מדינת ישראל, הייתה הסכמה ישראלית לחלוקת הארץ, כשתגובת הערבים הפלשתינים הייתה איומים במלחמת שמד נגד היהודים והם אכן פתחו בה למחרת החלוקה.
ג. הכוונות של הערבים הפלשתינים בהכריזם מלחמה על היהודים בארץ ישראל היו ברורות מאוד: השמדה. השיר הפופולרי ביותר שלהם היה אז ועד היום: 'חלו אל סיף יקול' - תנו לחרב לדבר.
ד. שלוש שנים לאחר השואה, עמדו שש מאות אלף יהודים בגבם לים, ומנהיג הפלשתינים, הרוצח האכזרי והבזוי שכונה המופתי, ששיתף פעולה עם היטלר, ששיגר להיטלר מכתב בו הוא ממריצו להשמיד את יהודי המזרח באותן שיטות השמדה בהן הוא נוקט כלפי יהודי המערב, קורא לאנשיו הכפולים במספרם מהיהודים להשמיד את היהודים. הערבים הפלשתינים הזעיקו חמש מדינות ערב לסייע להם.
הם הפסידו במלחמה ודמם ורשעותם בראשם, מאז ועד היום. באיזה זכות הרוצחים הפלסטי נאצים מכחישי השואה השפלים האלה מדברים בכלל על זכות שיבה?
ה. הטענות כנגד עם ישראל על "גירוש פלשתינים" או "טיהור אתני של פלשתין", הן שקריות, כי רוב פליטי מלחמת השחרור היו תושבי מישור החוף והעמקים, בעוד רוב יושבי ההר ביהודה ושומרון ובגליל נותרו במקומם.
ו. אדמות מישור החוף ובעמקים היו ביצות או דיונות נטושות בעת שיבת ציון, כששבטים בדווים מטעים נדו ונעו בהם. לא הייתה בהם נוכחות פלשתינית.
ז. שיבת ציון הפריחה וריפאה את השממה הביצתית במישור החוף והעמקים. הפריחה הכלכלית שהביאו עימם עולי ציון משכה למישור החוף גלי נוודים ערבים, ברובם מהגרים זרים, פועלי יום ופלאחים משטחי ההר.
ח. הבריחה הערבית הגדולה. הערבים פשוט ברחו מהארץ בעתות משבר כלכלי, מדיני או צבאי. בריחתם החלה עוד בימי "המרד הערבי הגדול" (1936-1939), והפכה לבריחה הערבית הגדולה במלחמת השחרור.
ט. הבריחה הערבית הגדולה החלה עוד ערב מלחמת השחרור, נמשכה וגברה גם בראשית המלחמה בעוד הייתה ידם של הערבים על העליונה.
י. הבריחה הערבית הגדולה הופנתה רובה ככולה ליהודה ושומרון ולרצועת עזה, ולא עזבו את ארץ ישראל.
יא. אין זכות שיבה ולא תהיה זכות שיבה ערבית, כיוון שהערבים פשוט ברחו, בכדי לפנות את השטח לכנופיות הערביות ולצבאות ערב, כדי שאלה יוכלו להשמיד את היהודים ואת המדינה היהודית. במיוחד לא תעלה על הדעת זכות שיבה מפוברקת שמטרתה חיסול מדינת ישראל.
יב. השואה הערבית פלשתינית האמתית היא השואה שהערבים הפלשתינים ממיטים על עצמם. הכנופיות הערביות הפלשתיניות בעת "המרד הערבי הגדול" רצחו מעל ל-8,000 ערבים פלשתינים בטרור פנימי אכזרי, תוך שהם מונעים קבורה של הנרצחים. זו הסיבה האמתית לבריחה הערבית הגדולה - הם ברחו מפני הטרור הערבי האכזרי.
במלחמת השחרור שוב ברחו הערבים מיוזמתם, גם בשיירות משאיות צבאיות בריטיות, בעוד הצבא הבריטי חונה בארץ ובחסותו. הערבים ממיטים על עצמם אסון בטרור פנים ערבי שהם נוקטים זה כלפי זה. הם ממיטים על עצמם אסון בטרור שהם מפעילים על היהודים כי היהודים תמיד ניצחו, תמיד מנצחים, ותמיד ינצחו. כי האלוהים עם היהודים.
