מה מרכיב חברה? קבוצת אנשים אשר נושאים דגל או חזון משותף, חיים משותפים, אינטרקציה הדדית בין הפרטים שלה. כפי ראות עיניי, כיום, לאדם פרטי, או למגזר במדינת ישראל קשה יותר להתנהל עקב הנורמות המודרניות המאומצות באהבה במדינת ישראל, מדינה השואפת להיות מערבית. וזאת למה?
אם לפני כמה שנים אחדות, כדי להתחבר לעולם וירטואלי, או לצפות בתכני וידאו, היינו צריך להגיע הביתה ולפתוח את הטלוויזיה, או את המחשב הביתי, היום, עולם שלם הולך איתך לכל מקום, ולא רק איתך, אלא לכל מי שנמצא סביבך.
מה זה העולם הזה? ברמה ראשונה כל הקשרים האישיים במודל של תקשורת וירטואלית.
ברמה השנייה, כל מידע ותוכן אפשרי, ומתן אפשרויות בלתי סופי של התמצאות בעולם. הסמארטפון אינו רק גרסא ממוזערת של מחשב או טלוויזיה, אלא עולם חדש שהאדם חי שעה שעה, בלי קשר למציאות, ובנוסף, דרכה חי ורואה את העולם המציאותי.
הנני סבור שאי-אפשר לקרוא לחברה וירטואלית חברה אמיתית כלל. אומנם יש אינטרקציה טקסטואלית, קולית, ואף חזותית, אך אין זה דומה כלל למציאות. נסו לדמיין יצירת מערכת יחסים עם אדם מסוים רק באמצעות טלפונים, לדוג'. בהיבט הרחב, המפגש יוצר מעט מאוד הזדמנויות של יצירה, תחושה, הבנה, חיים, ובעצם אין מפגש.
במציאות אנו מביטים לשני בעיניים כשמדברים איתו, אנחנו שומעים את הטון מאחורי הטקסט, ומרגישים את השני.
לכן, כפי ראות עיניי, השהייה במכשיר הדבוק לגוף והעיסוק בו מפחית בצורה משמעותית את הסולידריות של החברה, באשר אנו בוחרים להחליף שעה שעה את מערכות החברה שלנו במציאות האמיתית במערכות וירטואליות. אנו נוטים לפעול כך, מתוך אשליה ש"שם קורים דברים" ואילו בחיים פחות, הודות למהירות שהטכנולוגיה מספקת. בבחירתנו כך, אין לנו צורך כבר בהרביית אינטרקציות עם סביבתנו, ואפילו תחושת הבדידות שנועדה בין היתר ליצור חברתיות, מקבלת את שביעתה מעיסוק במערכות חברתיות וירטואליות.
בנוסף להחלפת מערכות חברה, אנו פשוטו כמשמעו איננו פנויים, באשר אנו נמצאים ב'מציאות' אחרת זמן רב מחיינו. האדם נמשך לחיות את חייו הפרטיים בתוך הטלפון, לפעמים באופן ספונטי ובלתי יזום, וכך פחות יוצר קשר עם הסביבה שלו. לא אחת אנו רואים אנשים עסוקים בצפייה במכשיר, במקום ליצור קשר עם סביבתו, ואפילו באופן אבסורדי, גם כשכמדובר בחבריו הקרובים.
בעקבות תנאים אלו, קשה ליצור חברה חזקה ומגובשת, או קהילתיות עמידה.
אני מאמין שחברה טובה, איננה רק אוביקט למילוי אינטרסים, אלא מפגש בלתי פוסק היוצר חיבור בין האנשים. בחיבור עסקינן, ולא בהעברת אינפורמציה.
לכן, דעתי היא, שריבוי העיסוק בעולם הדמיוני המתבטא ביתר עוז בתרבות ה'סמארטפונים', גורם לירידה משמעותית בסולידריות החברתית, מכיוון שמערכת חברתית איכותית ומלאת אינטרקציה איננה נוצרת. פגיעה בסולידריות, גורמת ניכור, שנאה, אלימות, חוסר סיוע
הומניטרי, הרגשת בדידות אצל פרט או מגזר, ועוד.
הנני קורא לכל אזרח בישראל להיות מודע למגמה הזאת, ולבחור ליצור מערכות חברתיות אמיתיות אשר יקדמו קשר אמיתי עם החברה והעולם, וביחד הרבה יותר קל לחיות.
בנוסף, אני קורא גם לגורמי ההחלטות לנתח את המגמה הזו, ומעבר להשקעה כספית ברווחה בסיסית, לנסות לעודד הימנעות מהתופעה על-ידי מסרים חברתיים או חינוכיים, והעלאת מודעות לציבור.
אנו חיים בתרבות מערבית מסביבנו, ושואפים להיות מדינה גלובלית, אבל אם המצב גורם לנו להיות חברה מנוכרת, ולאנשים להיות בודדים, אז נשקול לשים פס, ולהניח את הסמארטפון בצד.
