בניגוד למחלות כרוניות אחרות, בהן הטיפול התרופתי הוא קבוע וידוע מראש, כאשר מדובר בסוכרת, ההתנהלות של האכילה, נטילת התרופות והאינסולין, יכולה להשתנות משמעותית על-פי ערכי הסוכר הנמדדים. ואלו בעצם מנחים את הסוכרתי ואת הצוות הרפואי בהתאמת הטיפול כולו. זאת משום שביכולתם של גורמים שונים, ביניהם טיב הארוחה או הפעילות הספורטיבית האחרונה, לשנות דרמטית את רמת הסוכר בדם ואת מינון הטיפול הנדרש בהתאם.
בשל כך, נעזרים סוכרתיים רבים במד הסוכר הביתי, אשר מספק תמונת מצב עדכנית לרמות הסוכר ובכך מאפשר למטופלים רבים לקבל תוכנית טיפולית מותאמת אישית, שמסייעת להם ליהנות מאיכות חיים שאולי לא יכלו ליהנות ממנה בעבר בתקופה של לפני המצאת המד.
אך לא תמיד היו אלה פני הדברים. בעבר, האמצעי השכיח ביותר לבדיקת רמת הסוכר בדם, היה בדיקות הדם התקופתיות שהיו מספקות מידע נקודתי על 'הסוכר בצום' - ערכי הסוכר בבוקר הבדיקה ועל 'ההמוגלובין המסוכרר', ממוצע הסוכר בשלושת החודשים האחרונים. וכך, החולה היה מקבל תמונת מצב חלקית, לא מעודכנת ואף מוטה לעיתים, בין אם משום שלא צם מספיק שעות בטרם הבדיקה או משום שהיה אנמי.
לעומת זאת, מד הסוכר מאפשר לנו לבצע מעקב מדויק במשך היום על ערכי הסוכר בצום, לפני ואחרי האוכל. מעקב זה נקרא "עקומת הסוכר". מתוך עקומה זו, אנשי הצוות המתמחים בסוכרת כמו רופאים, יוכלו להסיק מסקנות רלוונטיות לגבי התאמת התוכנית הטיפולית בצורה הטובה ביותר.
אך לא כאן מסתיימת תרומתו של מד הסוכר הביתי. עקומת הסוכר המתקבלת באמצעות השימוש בו, מסייעת רבות לדיאטנית המתמחה בסוכרת להסיק מהו ההרכב המיטבי של ארוחות היום. לדוגמה, במידה ומדידה שהתקיימה שעתיים לאחר ארוחת הצהריים, הצביעה על מדדי סוכר גבוהים, נוכל להסיק מכך שהרכב הארוחה לא היה אידיאלי ולשנותה בהתאם.
לדוגמה, לאחר ארוחה עתירת פחמימות כמו צלחת פסטה גדולה או פיתה עם פלאפל, חומוס וצ'יפס, לעיתים נוכל לראות ערכי סוכר גבוהים. זאת בהשוואה לארוחה הדלה יותר בפחמימות כגון דג צלוי עם סלט ירקות. מיותר לציין, שלאחר צריכת מזונות עתירים בסוכר או שתיית מיצים, נוכל גם לצפות לערכי סוכר גבוהים מהרצוי. כמו-כן, ערכי סוכר גבוהים בצום, יכולים להעיד על ארוחת לילה עתירת פחמימות כמו קערת פופקורן גדולה שנאכלה מול הטלוויזיה או אכילה לילית של פירות.
באמצעות מד הסוכר נוכל לפענח מגמות סוכר ולתרגם אותן להמלצות תזונתיות שיובילו לערכי הסוכר האופטימליים. באופן זה, המטופל לא יגיע למצבי קיצון של היפר והיפוגליקמיה (יתר ותת רמות סוכר בדם) שיש בכוחן לשבש את סדר היום ולהביא לחולשה, כאבים, התעלפויות ואף למוות.
