הפוליטיקאים שלנו ניחונו בכוח קסמים: הם יודעים בוודאות מה יהיה בעתיד, ויש להם גם יכולת של חיזוי העבר בוודאות. אחרת, איך יכול לפיד, למשל, לקבוע כי רצועת עזה הייתה כבר מפורזת אם ביבי היה נוקט במהלך מדיני? ואיך יכול הרצוג, למשל, לקבוע קטגורית שהוא יהיה ראש הממשלה הבא? התקשורת, ברובה, היא השופר הנאמן שלהם, וב-100 הימים הבאים היא תתמלא בשקרים ובירידה לביבים. ההגינות והתבונה ירדו למחתרת, מבוישים ונכלמים.
פרשנית ותיקה בתקשורת היללה את דברי לפיד במסיבת העיתונאים בו תקף בחריפות את נתניהו. זאת מכיוון שדברים אלו באים ממישהו "המעיד על עצמו שהוא יודע". אני רוצה להתמקד בנושא הזה של "הוא יודע". אני משתמש בלפיד כדוגמה, אך כוונתי היא לפוליטיקאים אצלנו באשר הם, מראש הממשלה ועד לאזובי הקיר במשכן הכנסת היוצאת.
אחד הדברים המופלאים הוא הידע שלהם לגבי העתיד ולגבי העבר, או תחזית עתיד ותחזית עבר. לפיד אמר בסוף השבוע כי "נתניהו בוודאות לא יהיה ראש הממשלה הבא של ישראל". לא היה שום פקפוק באמירה, שום היסוס. הוא קבע עובדה חותכת מה יהיה אחרי 17 במרס 2015. בו בזמן, כמה ימים לפני כן, בזמן הוויכוח על חוק יסוד הלאום, הוא קבע כי בן-גוריון, בגין וז'בוטינסקי לא היו מצביעים בעד החוק; ובמסיבת העיתונאים הוא קבע כי נתניהו ברח ממהלך מדיני אחרי "צוק איתן" שהיה "מביא לפירוז עזה ולשקט בדרום". כך הוא אמר.
בואו ונבחן את הדברים. בתחזית העתיד רק לוח השנה (כולל יום ולילה, ימי הולדת וכיוצא באלו) הוא בגדר ודאות. למה? כי לגביו יש מידע! לגבי שאר הדברים, לפחות רובם המכריע הקשור בהחלטות של בני אדם והשיגעונות שלהם, אין לנו מידע מוצק כסלע. אנחנו יכולים רק לשער ולהעריך. היתרון הגדול הטמון בתחזיות לעתיד הוא משולש: ראשית, בבוא הזמן אנחנו יכולים לדעת בוודאות אם התחזית שלנו הייתה נכונה או לא: חזינו שמחר יהיה גשם, והייתה שמש- התבררה התחזית שלנו כלא נכונה. שנית, אנחנו יכולים כל הזמן לתקן את התחזית שלנו בהתאם למציאות המתפתחת והמידע החדש והמפתיע. זה מה שעושים בדרך כלל גופי כלכלה, מכוני מחקר מכל הסוגים, קהילות מודיעין ואחרים. אלו שלא מתקנים, למרות שהצטברו הרבה נתונים חדשים, לוקים בקיבעון מחשבתי, ובשפת העם-"קונספציה מקובעת". והיתרון השלישי, המאוד שכיח, הוא היכולת להביא תירוצי "סבתא" למה התחזית לא התגשמה.
אבל, מה לגבי תחזית העבר, הרוכשת לה אצלנו אוהדים רבים בקרב הפוליטיקאים? כמו תחזית העתיד אין לנו לגביה מידע; כי, היכן יכול להימצא מידע על תמיכה או אי-תמיכה של בגין בחוק יסוד הלאום? הוא יכול להימצא רק אם החזאי שלנו יוצר קשר ישיר עם עולם המתים ומסביר לבגין את נסיבות הזמן והמקום של חוק יסוד הלאום, ומצליח לזכות בתשובה. והיכן מצוי המידע איך וכיצד היה החמאס מתפרק מנשקו, אילו רק נתניהו לא היה בורח מ"תהליך מדיני"? אולם, לתחזית עבר יש יתרון אדיר על פני תחזית עתיד: אי-אפשר לדעת אם היא נכונה או לא! החזרה לעבר מתרחשת רק בסרטי פנטזיה דמיוניים.
לכן, דומני שה"המלצה" הכי טובה לפוליטיקאים היא להתמקד בתחזיות עבר. כל קשקוש זוכה!
השופר של הפוליטיקאים היא התקשורת. אני לא מסתכן הרבה בתחזית עתידית כי ב-100 הימים הבאים היא תחזה עתיד ועבר בשיא הוודאות; תעסוק בשטיפת מוח מעוררת אימה ומחליאה; תהיה מלאת שקרים והזיות של הכותבים וגדושה בדברי הבל מתחכמים שהשכל הישר סולד מהם. למשל, שמצבו של ליברמן "על-פי הסקרים יותר ממצוין, אף שישראל ביתנו (מפלגתו) ירדה במספר המנדטים". איך זה יכול להיות? עובדה, זה כתוב במאמר פרשנות בעיתון מרכזי.
אין לי צל של ספק שהתקשורת שלנו, ברובה הגדול, תהפוך את היום ללילה ואת הלילה ליום במאמץ אדירים להשפיע על תוצאות הבחירות בהתאם למאוויה. ההגינות תיעלם, חוסר הבושה תחגוג.
ברוח הפוסט ציונית הפושה בחלק מהתקשורת, הייתי ממליץ לבלות את החודשים הבאים בברלין. הבעיה היא שקר שם מאוד! עדיפה שמש חורפית ישראלית!
