קיבוץ ההכשרה קלוסובה או בשמו הרשמי "קיבוץ חוצבי אבנים קלוסובה ע"ש יוסף טרומפלדור", הוקם בשנת 1924 בעיירה סארני שבמחוז ווהלין בפולין (כיום באוקראינה)על-ידי תנועת "החלוץ" בפולין. תנועת "החלוץ" הוקמה בזמן מלחמת העולם הראשונה במדינות שונות במזרח אירופה במטרה להכשיר חלוצים לקראת עלייתם לארץ ישראל. "החלוץ" ארגן קבוצות הכשרה חלוציות שפעלו במסגרות שונות להכשיר את חבריהן לחיים קשים בארץ ישראל. ההכשרה קיבוץ חוצבי אבנים קלוסובה של תנועת "החלוץ" הייתה ייחודית במידה רבה בהשוואה למסגרות הכשרה אחרות. חבריה עבדו במחצבה גדולה במנסרה שהעסיקה לרוב אסירים שנדונו לעבודת פרך. המחצבה והמנסרה היו בבעלות יהודית של משפחת פיינשטיין. החלוצים היהודים עבדו במחצבה, לעיתים בתנאים די דומים לאסירים ועסקו בחציבת אבני גרניט הובלת קרוניות עמוסות וכדומה וסיגלו לעצמם בהסכמה סגפנות נזירית ואף התאכזרות עצמית. האכזריות הפכה לאידיאולוגיה לכלי חינוך. מתוך הכרה שזו הדרך לחישול והכנה לעליה. העבודה במקום הייתה קשה ומפרכת תנאי החיים והמגורים היו קשים ביותר. האוכל דל, לא פעם היו לבושים החלוצים בגדים קרועים ובלויים, הם התגוררו בבקתות עלובות ומחסנים שונים מעץ ופח בהתחלה גרו הגברים והנשים במחסן אחד ואחר כך הופרדו.

תחילה היה "קיבוץ קלוסובה" קיבוץ הכשרה עונתי. קבוצה עובדת ומשתלמת וכעבור מספר חודשי עבודה מתפזרת ובמקומה מגיעה קבוצה חדשה.ב1926 מגיע להכשרה בני מרשק (לימים התפרסם כפוליטרוק הפלמ"ח) ונהפך למנהיגה. ההכשרה קלוסובה הופכת לגרעין קבע בו שהו החלוצים עד לעלייתם ארצה. אף נישאו במסגרתו כמה זוגות ונולדו ילדים. המצטרפים להכשרת קלוסובה התחייבו וקיבלו על עצמם הסתפקות במועט על גבול סגפנות. אחד האיסורים החמורים שקיבלו על עצמם: איסור חמור לא לבקר את הוריהם ולא לעזור את המקום עד עליתם ארצה. לרבים מהם אפילו לא הייתה אפשרות לחזור ולהיפרד מהוריהם בטרם העלייה. היה חשש שברגע שיחזרו להוריהם ומשפחתם הם, היו משתלבים מחדש במעגל חיי הגלות בעיירותיהם ומתרחקים מרעיון העלייה. הורי חלוצים שחשו כי גונבים להם את ילדיהם הגיעו לקלוסובה וניסו לשכנע את ילדיהם לעזוב את המקום ולחזור לבית משפחתם אולם לרוב ללא הצלחה. אשת הרדיו הסופרת וחוקרת תולדות הישוב רות בקי-קלודוני שדודה שמריהו קולודני היה מראשוני "קלוסובה" וחקרה את נושא "קלוסובה" מספרת, כי טראגית במיוחד הייתה ההתמודדות בקלוסובה עם מחלות, כאשר אנשים חלו לא תמיד הסכימו לפנותם לטיפול רפואי מחוץ למחנה קלוסובה והסתפקו בטיפול מקומי וכי קרו לא אחת מקרי מוות כתוצאה מחוסר טיפול רפואי נאות. נושאים אלה לא נחקרו מדגישה, רות בקי. הכשרת קלוסובה החלה עם כמה עשרות חלוצים ועם הזמן גדל היקף ההכשרה בקלוסובה והגיע למאות חלוצים מדי שנה. יעל שוהם מספרת, כי אל הכשרת קלוסובה הגיעו סוגים שונים של אוכלוסיות "אינטליגנטים ואנשי עמך ממשפחות של חסידיים ושל חופשיים, דוברי עברית, אידיש, פולנית ורוסית. בשנת 1926 עלה לארץ ישראל המחזור הראשון של בוגרי קלוסובה.ב-1929 עולה בני מרשק ארצה ומצטרף למייסדי קיבוץ גבעת השלושה ודניאל הלוי הופך למנהיגה של קלוסובה. שמו של קיבוץ ההכשרה של קלסובה ודרך פעולתו יצא למרחוק ברחבי פולין ובעקבותיו קמו פלוגות הכשרות בנות שאימצו את דרך קלוסובה כמודל להכשרה נאותה ברוקיטנה, דומברוביצה, פינסק, קליבאן, רובנה, קובל ועוד. הכשרות אלה הכינו אלפי צעירים יהודים לעלייה לארץ.

שליחים רבים מארץ ישראל שהגיעו לפולין לא פסחו על ביקור בקלוסובה . רוב בוגרי "קיבוץ" קלוסובה עלו לארץ ישראל לאחר תום תקופת הכשרתם. השתלבו בעיקר ביגור ובגבעת השלושה, וכן ברמת רחל, רמת הכובש, גליל ים,גבעת ברנר קיבוצים נוספים של הקיבוץ המאוחד ועוד. יעל שוהם מספרת כי רבים מיוצאי הכשרת קלוסובה שמרו על קשר אחד עם השני גם לאחר עליתם ארצה. בחדר האוכל בקלובוסה הייתה תלויה סיסמה רקומה באותיות זהב על בד אדום שכתב אחד מהשליחים הארץ ישראלים המחנך אברהם גוברמן וזה לשונה: "תורת החלוציות העברית אכזרית במעשיותה ונפלאה במהותה" גוברמן חיבר גם את "המנון קלוסובה" שיוצאי קלוסובה נהגו לשיר אותו באידיש ובעברית בהנאה וגעגועים גם לאחר עליתם ארצה.. שמו של קיבוץ ההכשרה של קלוסובה ודרך פעולתו יצא למרחוק וכל קיבוצי ההכשרה שהוקמו אימצו את דרך קלוסובה כמודל להכנתה נאותה לחלוץ. בסוף 1937 נעזב קיבוץ קלוסובה .השלטונות הפולניים דרשו להפסיק עבודת יהודים והם פוטרו גם המחצבה והמנסרה נלקחו מבעליהם היהודיים ועברו לבעלות פולנית. בתקופה זו הוקמו במקום קלוסובה גושי הכשרה בערים ועיירות שנקראו "גושי קלוסובה" ופעלו ברוח ההכשרה שפורקה ועל-פי עקרונותיה. בכנס שנערך בקיבוץ יגור בשנת 1934 אמר יצחק טבנקין על קיבוץ קלוסובה "הערכים החומריים שנוצרו על-ידי אותם חוצבים באבן-אינם ממצים את הערך האנושי הגלום במעשיהם. האבן לא הייתה רק אמצעי לקבלת שכר, אלא בעיקר כדי לחולל שינוי בעצמם. את האבן חצבו למען חצוב באדם". בשנת 2006 יצאה קבוצת ישראלים, דור שני ושלישי לבוגרי קלוסובה ובראשם יעל שוהם ואחיה ישי ליפשיץ לביקור בעיירה רוקוניטנה ובסרני. הם ביקרו באתר המחצבה בו עבדו הוריהם סביהם. מספרת יעל: "ירדנו לעבר המחצבה הענקית שעדין עובדת נגענו באבנים הקשות, הצטלמנו עם האבנים והרכבת המובילה את האבנים החצובות והרגשנו תחושה של קשר".