מנפלאות הבחירות
הלפיד - כבה, התנועה - נעצרה, קדימה - הולכת אחורה, בוז'י - עושה שריר ומאיים, אך כפי שאומרת האמרה העממית הוא נובח אך לא נושך.
לפיד את לבני - טוענים בלהט, שלא היה ניסיון מצידם להדיח את
נתניהו ולמנוע בחירות, תוך התחברות לחרדים ובעזרתם.
ח"כ ליצ'מן, ממנהיגי היהדות החרדית ודמות ידועה ומובילה בפוליטיקה החרדית (לשעבר יו"ר ועדת הכספים בכנסת), לעומת זאת, מאשר שאכן הייתה פנייה מצד יש עתיד, לחבור יחד להפלת/החלפת נתניהו.
מסקנה - הפוליטיקה זה משחק מלוכלך, דבר שלא מחדש מאומה לעומת העבר.
הנאום המתקתק של לפיד, לפיו האשים את נתניהו בכל חוליי המדינה, תוך הדגשת המילה "מנותק", היה מופע לא רע, אך פוליטיקה קטנה, לא הוגנת וקצת נאיבית ומעוותת את המציאות. שהרי, אם היה כל כך רע, למה זה נמשך כל כך הרבה זמן. כל הטענות והמענות של להשפיע מבפנים, לא לתת למצב להידרדר נלחמנו, ניסיונו, לא עובדים יותר על הציבור.
כל הנאמר לעיל, נכון גם לגבי
ציפי לבני. הג'וב שלה להגיע להסכם/הסדר עם אבו-מאזן, זה ג'וב לחיים, שלא יגמר עד שהיא תזדקן. להזכירכם, לבני הייתה ממונה על ההסכם עם אבו-מאזן, בממשלת אולמרט, ובמשך 3.5 שנים, ישבה, דיברה, ברברה, שתתה קפה מר ולא יצא מכך דבר, אפילו לא סעיף אחד בהסכם. ברוח זו, המשיכה אצל נתניהו, וגם לא יצא דבר, אז אולי הגיע העת להחליפה.
הסיכוי שלה בבחירות - 2 מנדטים אם בכלל.
המשיח התורן
בכל מערכת בחירות מופיע המשיח התורן, אם בצורת מועמד ואם בצורת מפלגה. ההיסטוריה הפוליטית הקצרה מלמדת שהם נעלמים באופק אחרי הבחירות ורובם גם נשכחים. כך היה במקרה של:
א. תמ"י
ב. מפלגת המרכז
ג. התחיה, מולדת, צומת
ד. של"י
ה. שינוי
ו. גמלאים
המשיח החדש - כחלון.
מצטייר באופק, הנביא החברתי החדש
משה כחלון. מדובר באדם נחמד, פעלתן, אמין עם כוונות טובות. בסקרים הראשונים הוא מקבל כבר 10 מנדטים, שזאת התחלה מבטיחה. אבל כמו המפלגות שפרטתי שגם קיבלו מנדטים, היא עלולה להיות חד-פעמית.
למפלגה של כחלון - יש תקווה וסטארט טוב, בשל הכישלון של לפיד והאכזבה מהישגיו. כנ"ל לגבי לבני, וגם סיכוי שיוכל לצרף אנשים שרוצים לשנות ולהזיז דברים.
המציאות הפוליטית - מצביעה על כך שרק במסגרות גדולות אפשר לפעול לשינוי, להזיז דברים ולתקן ליקויים.
הבעיות של המדינה, אינן רק כלכליות, חברתיות. לצערנו, הביטחון עדיין בראש הרשימה, ובנושא זה רק מפלגה גדולה עם מנהיגות מתאימה יכולה לטפל.
מי האלטרנטיבה לביבי
כשמסתכלים על המועמדים הקיימים או המיועדים, אין בשלב זה אישיות ציבורית עם פוטנציאל, ניסיון, תמיכה, כמו ביבי נתניהו.
הביקורת על ביבי בחלקה מוצדקת
אסור להתעלם מהעובדות בשטח, שאכן יש נושאים שלא טופלו או טופלו בחלקן, יש נושאים שבכלל לא טופלו או גרוע ביותר, ויש דברים ומהלכים שאפשר היה לעשות אחרת. ולכן בנושאים אלה, יש מקום לבקר, לדרוש פתרונות וללחום על פתרונן.
אבל להאשים את נתניהו, שבנושא הביטחון, הוא לא פעל נכון ובמלחמת "צוק איתן" לא תפקד נכון - זו שטות מוחלטת. גם אני, כתבתי כי ניתן היה להשיג יותר ב"צוק איתן" ולהכות בלב ליבו של החמאס, ובעיקר במנהיגיו, אך ייתכן שהתמונה שאנחנו ראינו ורצינו, שונה ממה שההנהגה ראתה ויכלה, ולמרות זאת, מה שעשו, היה נכון, טוב, שקול ובאחריות.
האם המצב ישתנה
אם להשוות את המפלגות לספורט. הקבוצות הגדולות יישארו בצמרת, והרשימות יתחזקו במרס - אפריל בשחקני חיזוק שישנו קצת את המאזן הקבוצתי, אך לא ישנו את התמונה הכללית.
בנט יתחזק, אך במידה קטנה. המפלגות הדתיות ישמרו על כוחן, וידרשו גמול כספי נאות להצטרפות לממשלה.
לסיכום:
עדיין הכל פתוח ואפשרי, יש מפלגות שיגיעו לפיינל-פור, אך מי שיזכה בגביע המדינה - עדיין לא ברור. חלק מהתקשורת כבר מתחילה להתגייס, כפי שעשתה גם בעבר כנגד נתניהו והימין. השיטה, לעורר סכסוכים, הדלפות על מרד פנימי, צילום, כעס וכו' וכו'.
לדוגמא: כבר סוכם שבנט יהיה שר ביטחון, על חשבונו של בוגי יעלון, שכמובן מושפל ומודאג, כדי לעורר את זעמו.
אבל שוכחים בדרך, כי פוליטיקה זה שיעור במתמטיקה, כלומר: אם בנט יזכה ב-18-20 מנדטים, הוא יכול להכתיב חלק מתפקידים עתידיים, כך בנויה קואליציה. גם לפיד לא קיבל את שר האוצר בגלל כישוריו הכלכליים, ולא בגלל החולצות השחורות האהובות עליו.
ולסיכומי סיכומים:
הבחירות נקבעו לחודש מרס, וזה מזכיר לי את ההצגה של שקסיר "יוליוס קיסר", בה הנביא העיוור אומר לקיסר ההולך לסנט: "תזהר מאידי מרס" (הכוונה הפעם לאחת המפלגות). אבל מאחר שבפוליטיקה עסקינן, אז גם שקספיר יכול לטעות.
