זו הייתה עיקרה של כותרת שיר תוכחה קשה של משוררנו הלאומי חיים נחמן ביאליק שהשתתף בקונגרס הציוני ב-1931 וראה וצפה כיצד אנשי ציבור מוכרים ונכבדים מתנהלים כדי לקדם את האינטרסים האישיים שלהם. באחד הקטעים בשיר הוא כתב את השורות הבאות:
"המשועים כל-היום, אחוזי עוית ומרתחי (ת' בקובוץ) קצף, לגדולות, ובתפשם בפיהם את המרבה (ר' בקובוץ) ובתבעם אותו מזולתם, נפשם תרועה, וידם לשכר, כאילו כבר בצעוהו; "
נראה כי ביאליק לא אהב במיוחד את הפוליטיקאים ובמעמדו הוא גם יכול היה להרשות לעצמו לומר עליהם את דעתו בלא חשש. המילה "שוב" מצביעה כי זו לא הייתה הפעם הראשונה שהוא הביע את דעתו השלילית עליהם. והנה חלפו 83 שנים העולם השתנה לחלוטין ולא נשאר ממנו דבר למעט עניין אחד: התנהלות הפוליטיקאים והעסקנים. אלה נשארו כפי שהיו אז: האינטרס המיידי שלהם הוא הם עצמם. מדובר בזן מיוחד שלא רק שלא חלה בו מוטציה כלשהי אלא שהוא המשיך לשכפל עצמו מדור לדור.
אם נרד ממרומי הספרות הלאומית לקרקע שלנו נמצא כאן זירה של מערכת בחירות שפורמלית עדיין לא החלה אבל גם בלי הגונג הפותח כבר מתגוששים בבעיטות מעל ומתחת החגורה. במשחק הזה לא מרחמים. כן כללים, לא כללים. המטרה מקדשת את האמצעים. והאמצעים הללו עולים לנו, האזרחים, כסף רב. רב מאוד ומה שכואב שאין סיבה מיוחדת לבזבוז הזה.
מה שהיה הוא שיהיה
לו
בנימין נתניהו האחראי למהלך הזה היה שוקל רק את השיקולים הלאומיים האמיתיים, כפי שמצופה ממנו, אז לא הייתה לו סיבה להחליט על הקדמת הבחירות. זה לא רק מפני העלויות הכספיות של מיליארדי שקלים אלא בעיקר מפני שבמבחן תוצאות הבחירות שום דבר לא ישתנה במהותו. הסיבה? שיטת הבחירות הקיימת, שגם אחרי העלאת אחוז החסימה, אינה מאפשרת להגיע לשינוי הגדול שרבים מאזרחי ישראל מייחלים לו שנים רבות. שוב יחזור על עצמו הריטואל הקבוע של משא-ומתן קואליציוני מותח ועצבני של תן וקח, של מעקב מי ימצמץ ראשון. וכמובן, ההתמקחות על התיקים וה"מפתח" כיצד יחולקו. כמה זה עולה ולמה צריך את זה לא מעניינים את הנושאים ונותנים. מה שמעניין זה איזה ביס אפשר לנגוס בעוגה הגדולה.
הנה סימנים מדוע אני סבור כי מה שהיה הוא שיהיה: בימים אלה רבים ממתינים למוצא פיו של
משה כחלון והסקרים מפרגנים לו. הוא זכור מהמהפכה הסלולרית ולא משום מבצע צבאי הרואי או המצאת המאה. אבל עכשיו הוא הכוכב התורן. כאשר כולם נושאים אליו עיניים כבר לא זוכרים כאן - וזה קורה תמיד, כי לפני הבחירות האחרונות שלפני שנתיים אותם דברים נאמרו ונכתבו על
יאיר לפיד ולפני למעלה מעשור הם נאמרו על טומי לפיד, אביו, ועוד קודם לכן על יגאל ידין ורשימת ד"ש. שלושתם אכן זכו בהישגים ניכרים בבחירות, כלומר כמות דו-מספרית של חברי כנסת. אה, כן, שלושתם היו ב"מרכז". מה לעשות, בשני המקרים הוותיקים זה נגמר רע מאד: שתי המפלגות התפצלו עד מהרה בגלל מריבות אישיות והכוכבים הנוצצים התנדפו ברוח.
בגלל אותו זיכרון רחוק חייב יאיר לפיד עכשיו להתאמץ מאוד לא להפוך לכוכב שנעלם מהר מהאופק. לעניינינו חשוב לציין כי הייתה זו השיטה ששחקה את ההישגים שביקשו יגאל ידין וטומי לפיד לממש כי למרות גודלם הסיעתי הם היו בסך-הכל בעלי תואר סגן ראש ה
ממשלה. ובישראל זה לא מספיק.
המערכת הפוליטית הישראלית לא השכילה להוציא מתחת ידה שיטת בחירות שתבטיח כי תהיה כאן יציבות שלטון אמיתית, שלא כל מרכיב קואליציוני יוכל לזעזע אותה כרצונו, שראש הממשלה ימשול באמת ולא רק בדיבורים. כיום זו מסגרת של נתורי קרתא פוליטית שמנכסת לעצמה את שמירת שערי הכנסת כדי למנוע מרוחות חדשות ורעננות לחדור מבעד לשעריה.
יאיר לפיד, שבשלב מסוים עמד בראש הסיעה הגדולה ביותר בכנסת הנוכחית, היה בעל כוונות טובות וגם רצויות אבל הוא לא היה בעמדה ליישם את הרפורמות אותן הבטיח לפני הבחירות הקודמות מאחר שלא הגיע לקצה הפירמידה. מה יעזרו נניח 15 מנדטים לכוכב שנולד, כחלון - וזה מעבר למה שמעניקים לו הסקרים היום - כאשר במקרה הטוב הוא יהיה רק שותף לאחרים בחלוקת השלל, ולא הבכיר שבהם. לכן, כבר היום אפשר להסתכן ולקבוע כי גם אם וכאשר כחלון יהיה כוח משמעותי בכנסת הבאה חלק מהבטחותיו הטובות ייאלץ לאפסן כפי שקרה לקודמיו.
את הדברים הללו חייב לשנן היטב יצחק בוז'י הרצוג (מדוע הוא מסכים לעצת יועציו למחוק את הכינוי החביב הזה לטובת התדמית של המבוגר האחראי? ראה איך ביבי ובוגי חיים טוב עם כינוייהם). אני מרשה לעצמי להזכיר להרצוג כי במערכת הבחירות של 1996, לאחר רצח
יצחק רבין, הסתובב
שמעון פרס בימי "מבצע ענבי זעם" במעיל צבאי אפנתי, לא שגרתי לגביו. בסוף הוא הפסיד לביבי נתניהו. לא בוז'י יעשה את ההבדל בין ניצחון לכישלון. גם לא נפנוף ידיים ברדיוסים גדולים ואפילו לא קול מתכתי שמלמדת אותו מורה לקול.
מה שעלול להכשיל את בוז'י (בכל זאת) היא העובדה כי כבר במבחן הראשון שלו להיבחר כראש ממשלה הוא הסכים לרוטציה עם
ציפי לבני. במערכת המפלגתית בישראל עוד לא היה מקרה שראש מפלגה המתיימר להיות ראש ממשלה נזקק לשלייקס של מישהו חיצוני כדי "שמכנסיו לא יפלו". לפני שנתיים בבחירות עשו ביבי ואיווט ליברמן מהלך דומה אבל אז לא דובר ברוטציה ואז זה גם היה הסכם בין שתי מפלגות. "התנועה" של ציפי לבני היא לא מפלגה. היא אוסף של אנשים שחיפשו בזמנו סידור עבודה לכנסת ועכשיו, נעבעך, חלקם יאלצו לחפש סידור חדש. המחשבה כי ציפי לבני היא נכס אלקטוראלי עד כי יש מי שמוכן לוותר לה על חצי המלכות היא עוד אחת מנפלאותיה של הפוליטיקה הישראלית. במבחן התוצאה כראשת מפלגה היא עד היום לא סיפקה את הסחורה. בהסכם עמה נכשל בוז'י כשלון מנהיגותי שעלול להתברר בתוצאות הבחירות הקרובות. ועוד לא דיברנו מה יהיה על שניהם אם ירצו לשרת בממשלה שירכיב דווקא ביבי, בניגוד לכל תחזיותיהם.
וביבי נתניהו עצמו שבטוח שהוא יהיה על הסוס גם הפעם שוכח ומתאמץ להשכיח כי הוא מכהן כראש ממשלה לא ברציפות כ-9 שנים ובמובן זה הוא השני אחרי
דוד בן-גוריון באורך זמן כהונתו. בן-גוריון השאיר אחריו אי-אלו נכסים לאומיים ערכים הרשומים על שמו. איזה חותם הותיר עד כה נתניהו שאנחנו יכולים להתברך בו ? אלה שיציף בפנינו בחודשים הקרובים הם אל אחריותו בלבד.
דרוש - שינוי שיטת הבחירות
בגלל תופעות כאלה ואחרות מתבקש שינוי בשיטה. איזו? בחירה ישירה של ראש הממשלה התבררה כלא טובה ונכשלה במבחן העשייה. בן-גוריון היה חסיד גדול של השיטה האזורית ודיבר בזכותה בלהט. בשנות ה-60-70 בימי מפא"י ביקשו ליישמה אבל לא הצליחו. מאז נשמעו פה ושם קולות בזכותה אבל הם מעולם לא עברו את סף הכוונות והדיונים האקדמיים. הדור הנוכחי לא מכיר במה מדובר ואולי אף לא שמע על שיטת הבחירות האזוריות למרות שהיא קיימת ומיושמת בהרבה מדינות בשיטות שונות.
על רגל אחת, מדובר בשיטה בה מחלקים את הארץ לאזורים ובכל אזור נקבע מספר הנציגים שייצגו אותו בפרלמנט. אלה הם נבחרים אמיתיים ולא מספרים ברשימה גדולה - "בעשירייה הראשונה או בעשירייה השנייה". הנבחרים מחויבים כלפי בוחריהם ולא למי שהואיל לשים אותם ברשימה או שנבחרו בפריימריז כי היו להם את הקשרים והמשאבים המתאימים. והעיקר, בשיטה זו יש סיכוי גדול כי מספר המפלגות יפחת ושוב לא נזדקק לסחר המכר הפוליטי הקבוע והלא סימפטי.
בלא השינוי המיוחל אנחנו שוב ושוב ניפגש בעשיריות ובסבירות גבוהה גם בתדירות של שנתיים עד שלוש כשבדרך נמשיך לשפוך מיליארדים לא מיותרים. ואחר כך יתפלאו שאחוז המצביעים נמצא בירידה קבועה.
