החלטתו של נשיא הרשות הפלשתינית, מחמוד עבאס, לפנות למועצת הביטחון של האו"ם בבקשה להעביר החלטה שתקבע לוח זמנים לנסיגה ישראלית מהשטחים עד סוף 2017 וכי תכיר במדינה הפלשתינית בגבולות 67' שבירתה מזרח ירושלים, אילצה מדינות במזרח התיכון ובזירה הבינלאומית להעלות שוב את סוגיית הסכסוך הישראלי-פלשתיני לראש סדר היום. באופן בלתי נמנע, התפתחות זו העלתה גם לראש סדר היום הציבורי בישראל את סוגיית התהליך המדיני עם הפלשתינים וכן את היחסים בין ישראל לארצות הברית בהקשר זה. כתוצאה מכך, התהליך המדיני אמור להוות מוקד לשיח ער במסגרת מערכת הבחירות בישראל.
את החלטת אש"ף לפנות למועצת הביטחון יש לראות כתוצאה משולבת של הקיפאון הנמשך בתהליך המדיני; כישלונו של סבב השיחות האחרון בין ישראל לפלשתינים, שהוביל מזכיר המדינה
ג'ון קרי; וכן התחושה, שפריצת דרך מדינית אינה נראית באופק (אשר רווחה בקרב הפלשתינים עוד לפני ההחלטה בדבר הקדמת הבחירות בישראל) וההערכה שממשלת ישראל אינה פרטנר להסכם. בה בעת, מדובר בניסיון של עבאס לנצל את ההסלמה במתיחות ובאלימות בין ישראל והפלשתינים (אמנם בתקווה שהאירועים לא יצאו מכלל שליטה ויהוו ניצוץ שיצית התלקחות רבתי) לקידום האסטרטגיה, שנועדה להביא להכרה בינלאומית במדינה הפלשתינית ולכפיית פתרון על ישראל - גם ללא משא-ומתן ישיר עמה. לאווירה המתוחה בין ישראל לפלשתינים תורמות גם התקריות הקשורות בהר-הבית. אלה, על-רקע היעדר תגובה מצד ממשלת ישראל לפעילותם של פוליטיקאים מחוגי הימין באתר, מתפרשות כביטוי לכוונה ישראלית לשנות את הסטטוס קוו ארוך השנים במקום. יתר על כן, מיקוד תשומת הלב בירושלים דחף את ירדן, הרואה את עצמה כשומרת האתר, לנקוט שורת צעדי תגובה. ביניהם: החזרת שגרירה בישראל להתייעצויות, כינוס פסגת חרום ברבת-עמון לדיון בסוגיה, ומתוקף חברותה במועצת הביטחון - גם גיבוי לתנופה הדיפלומטית הפלשתינית באו"ם.
ממשלת ישראל הגיבה לצעד הפלשתיני במועצת הביטחון במאמץ דיפלומטי אינטנסיבי, שתכליתו לסכל את המהלך ובמרכזו ניסיון לשכנע את הממשל האמריקני להטיל וטו על הצעת ההחלטה הפלשתינית ועל כל ניסוח אחר שלה, שחברות מועצת הביטחון יבקשו לגבש. על-רקע זה נסע ראש ה
ממשלה בנימין נתניהו לרומא, לפגישת חרום מיוחדת עם מזכיר המדינה קרי. תוצאותיה של הפגישה עדיין אינן ידועות, שכן לא נמסרה בסיומה הודעה פומבית. ברקע הדברים יש לזכור, כי לבד מעצם הרצון לזכות בהכרה ובתמיכה בינלאומיות, המהלך הפלשתיני במועצת הביטחון נועד לאתגר את ארצות הברית ובפרט לבחון האם בכוונתה להמשיך במדיניות המסורתית של הטלת וטו על הצעות החלטה בנושא הסכסוך הישראלי-פלשתיני.
במטרה לחלץ את ארצות הברית מהדילמה, שוקדות צרפת, בריטניה וגרמניה על הצעת החלטה, שתאפשר לארצות הברית להימנע מהטלת וטו. הצעה זו אמורה להתמקד בעקרונות לפתרון הסכסוך ברוח אלה שהמזכיר קרי ניסה להשיג הסכמה לגביהם במהלך סבב השיחות האחרון בין ישראל לפלשתינים ולהגדיר לוח זמנים של שנתיים להשלמת המשא-ומתן על הסדר קבע בין הצדדים. כן יצוין, כי היוזמה האירופית תואמת את האווירה שנוצרה לאחרונה באירופה, ועיקרה - גל של החלטות להכיר במדינה הפלשתינית, שהתקבלו על-ידי ממשלות ובפרלמנטים אירופים שונים.
משמעויותיהן של התפתחויות אלה אינן מבוטלות, גם אם בשלב זה לא ברור כיצד יסתיים ומה תהיינה תוצאותיו המעשיות של המהלך הדיפלומטי הפלשתיני.
החלטתו של נתניהו לפזר את הממשלה וללכת לבחירות מעמידה את הממשל האמריקני בפני התלבטות לגבי החלטה בעניין, על השלכותיה האפשריות על מערכת הבחירות בישראל. מדיווחים בתקשורת ניתן ללמוד על ויכוח המתנהל בתוך הממשל בנושא. יש המצדדים בדבקות במדיניות של הטלת וטו, כדי לא לספק עילה לנתניהו ולחוגי הימין בישראל להרים על נס את נוסחת "העולם כולו נגדנו" במטרה למשוך קולות לימין. אחרים אינם חוששים מההשפעה של אי-הטלת ווטו על מגמות ההצבעה בישראל, אם ההצעה שתוגש להצבעה במועצת הביטחון תהיה כזו שארצות הברית תוכל להשלים עמה. לתפיסתם, יש לנהל משא-ומתן עם שלוש המדינות האירופאיות המובילות על אודות נוסח ההצעה. מזכיר המדינה קרי מצדו, אמר, כי לארצות הברית "לא תהיה בעיה עם 'הצעה מתחשבת'".
סוגיית ההתערבות האמריקנית במערכת הבחירות בישראל אינה חדשה. הפעם, נוסף לה נופך הקשור למערכת היחסים המעורערת בין הנשיא
ברק אובמה לבין ראש הממשלה נתניהו. (ניתן לשער, שהנשיא וצוות הבית הלבן זוכרים את התערבותו של נתניהו עצמו במערכת הבחירות, שבה זכה הנשיא בתקופת כהונה שניה, לטובת יריבו). יהיו שיקוליו של הממשל האמריקני אשר יהיו, ניתן לטעון, כי להימנעות אמריקנית מהטלת וטו על הצעת החלטה, שהנוסח שלה יהיה תוצאה של דיאלוג בין המדינות האירופיות לארצות הברית, יכולה להיות השפעה חיובית על מערכת הבחירות בישראל. זאת, משום שהימנעות זו תחייב את המפלגות המתמודדות במערכת הבחירות, כמו גם את הציבור הישראלי בכלל, להתמודד עם משמעויותיה ועם החלטת מועצת הביטחון שתקבע פרמטרים לדיון בהסדר קבע. כל זאת, בניגוד למערכת הבחירות הקודמת, שהתמקדה בנושאים חברתיים וכלכליים ואשר במסגרתה נמנעו מפלגות והציבור מהידרשות לסוגיה המרכזית של היחסים בין ישראל לפלשתינים.
בהקשר הדיון הציבורי, המתנהל לקראת הבחירות בישראל, חשיבות רבה נודעת גם לעיסוק ביחסים בין ישראל לארצות הברית, הציבור הישראלי יצטרך להכריע עקרונית בין שתי תפיסות מתנגשות. האחת רואה במערכת היחסים בין המדינות רכיב מרכזי בעוצמה האסטרטגית של ישראל ובכושר ההרתעה שלה. מכאן המחשבה, כי על מנהיג שפגע ביחסים ביניהן "להיענש" (כפי שאירע לראש הממשלה
יצחק שמיר, שהובס על-ידי
יצחק רבין בבחירות שהתקיימו ב-1992). התפיסה השנייה רואה במדינת ישראל "עם לבדד ישכון" וגורסת, כי חיכוכים עם מדינות העולם משקפים אנטישמיות גנרית הקיימת בהן. הדוגלים בתפיסה זו יתמכו במנהיג פוליטי, שיבטיח להדוף לחצים בינלאומיים ולהתנגד לכוונה מצד אומות העולם לכפות על ישראל מדיניות ומהלכים, הנתפסים כבעייתיים מבחינתה.
אם לאחר הבחירות תוקם ממשלת קואליציה שתהיה מעוניינת במשא-ומתן תכליתי עם הפלשתינים, היא תוכל להסתייע בהצעת החלטה של מועצת הביטחון ולגשת לדיון בסוגיות הליבה של הסכסוך, בהסתמך על התקדמות שהייתה בסבבים קודמים של השיחות. זאת, בניגוד למתכונת, שהייתה מקובלת עד כה, שלפיה כל ממשלה בישראל התחילה את הדיון מנקודת האפס. כתוצאה מכך, ממשלות ישראל נדרשו להכרעה בשאלות המהות רק לקראת סוף דרכן - מה שעורר ספק לגבי יכולתן לממש הסכמות ולעמוד בהתחייבויותיהן.
