X
יומן ראשי
חדשות תחקירים
כתבות דעות
סיפורים חמים סקופים
מושגים ספרים
ערוצים
אקטואליה כלכלה ועסקים
משפט סדום ועמורה
משמר המשפט תיירות
בריאות פנאי
תקשורת עיתונות וברנז'ה
רכב / תחבורה לכל הערוצים
כללי
ספריה מקוונת מיוחדים ברשת
מגזינים וכתבי עת וידאו News1
פורמים משובים
שערים יציגים לוח אירועים
מינויים חדשים מוצרים חדשים
פנדורה / אנשים ואירועים
אתרים ברשת (עדכונים)
בלוגרים
בעלי טורים בלוגרים נוספים
רשימת כותבים הנקראים ביותר
מועדון + / תגיות
אישים פירמות
מוסדות מפלגות
מיוחדים
אירועי תקשורת אירועים ביטוחניים
אירועים בינלאומיים אירועים כלכליים
אירועים מדיניים אירועים משפטיים
אירועים פוליטיים אירועים פליליים
אסונות / פגעי טבע בחירות / מפלגות
יומנים אישיים כינוסים / ועדות
מבקר המדינה כל הפרשות
הרשמה למועדון VIP מנויים
הרשמה לניוזליטר
יצירת קשר עם News1
מערכת - New@News1.co.il
מנויים - Vip@News1.co.il
הנהלה - Yoav@News1.co.il
פרסום - Vip@News1.co.il
כל הזכויות שמורות
מו"ל ועורך ראשי: יואב יצחק
עיתונות זהב בע"מ
יומן ראשי  /  ספרים
פקעת הצמר סבוכת הקשרים אותה נדרשה פערל להתיר, כמנהג אותם ימים, כדי להוכיח שהיא ראויה לשידוך, מלווה את גיבורי הרומן לאורך חייהם המפותלים מחוטי אותה פקעת סרגה את צעיף התכלת המוביל את הקורא לחיי העיירה היהודית בפולין, ובמקביל לחיים היהודיים בסלוניקי, על מנהגיהם וניגוניהם
▪  ▪  ▪

בספרה החדש אורגת לאה ברק ביד אמן את "גיזת הזהב היהודית". על-רקע דרום תל אביב של ראשית שנות ה-50 - ימי הצנע, העלייה הגדולה, השילומים ומגיפת שיתוק הילדים - היא שוזרת זה בזה עיירה מזרח אירופית קטנה עם עיר נמל לחופי הים האגאי, יהודים פולניים עם יהודים סלוניקאים, יידיש מתנגנת עם לאדינו רוויית ערגה ומוציאה מתחת לידיה צעיף פלאי, ססגוני ורוחש חיים. רומן אמיץ המבקש לפענח לא רק את סודו של הגורל היהודי המוליך בדרכו המפותלת שתי נשים זו אל זו על-אף השוני והזרות הקיימת ביניהן כביכול, אלא לקיים דיאלוג מעמיק עם שתי פניה של התרבות שבתוכה צמחו. פרופ' חיים באר
פקעת הצמר סבוכת הקשרים אותה נדרשה פערל להתיר, כמנהג אותם ימים, כדי להוכיח שהיא ראויה לשידוך, מלווה את גיבורי הרומן לאורך חייהם המפותלים. מחוטי אותה פקעת סרגה את צעיף התכלת המוביל את הקורא לחיי העיירה היהודית בפולין, ובמקביל לחיים היהודיים בסלוניקי, על מנהגיהם וניגוניהם.
טלטוליו של הצעיף עד תחנתו האחרונה בדרום תל אביב, הם טלטוליה של החברה היהודית משם לכאן, בשנות המלחמה ואחריה. באמצעותו מתפענחת, בסופו של הרומן, חידת הקשר בין שתי נשים שונות ורחוקות זו מזו, פערל ורוזה, שגורל משותף מחבר אותן זו לזו. שתי הגיבורות מייצגות ברומן עולמות תרבותיים שונים: הלדינו והאידיש. שתי התרבויות חיות זו לצד זו, ועל אף השוני, הן דומות וקרובות.
הרומן מתרחש על-רקע החיים בארץ בתחילת שנות ה-50. הווי השכונה, דמויותיה הססגוניות, (המכולתניק, מתווך הדירות, שעיקר פעילותו ברומן היא דווקא ב"תיווך" בין בני אדם), בעיות הקיום היומיומיות, משטר הצנע, קליטת עליה, השילומים ומגיפת שיתוק הילדים. מעל לכל אלה מרחפת טראומת השואה, והיחס לניצולי השואה המגיעים לארץ, המעוררים רגשות מעורבים של דאגה וסלידה, קירבה וריחוק.
הרומן מקיים, לכל אורכו, דיאלוג עם עולם ספרותי עשיר, (שירת ימי הביניים בספרד, הפילוסופיה והמיתולוגיה היוונית, הספרות הצרפתית והספרות העברית החדשה), תוך שהוא מתמודד עם נושאים מרכזיים בעולם היהדות, עם מנהגים וניגונים, עם תפילה, וכן עם זרמים ותנועות חדשות (תנועת החסידות, תנועת המוסר ועוד).
דרך סיפורן של שתי נשים, שמוצאן וריקען שונים זה מזה מרחק רב - האחת ספרדייה, מסלוניקי שביוון, והשנייה אשכנזיה, מפולין - מפגיש אותנו הרומן עם מקצת מקורותיהן של שתיים מעדות עם ישראל בתקופת השואה ובשנים הראשונות שלאחריה בארץ.
אנו מתוודעים מצד אחד לקשיי ההיקלטות שלהם, ליחסו של היישוב אליהם, לרצונם להסתגל לחיים החדשים בארץ, ומצד שני לדבקותם במסורת - כל עדה ודרכה הייחודית. בנוסף, הספר מפגיש אותנו עם דמויות וטיפוסים שונים של אותם הימים, המתוארים בכישרון רב, ואנו רואים אותם "חיים" לנגד עינינו.
אני מעיד על עצמי, כי קראתי את "בעד החלון" בנשימה אחת, ובטוחני כי יותיר אצל כל הקורא אותו רושם עז ובל יישכח. משה העליון, יו"ר ארגון ניצולי מחנות השמדה, יוצאי יוון בישראל
לאה ברק משקיפה מבעד לחלון, ובעין רגישה היא מצלמת עולמות, שגורלם נפתל כמו פקעת של חוטי צמר - יידיש מזה ולאדינו מזה. ברק מצטרפת לשורה הולכת ומתארכת של יוצרים שחומרי הלאדינו ותרבותה מזינים את יצירתם. פרופ' שמואל רפאל, ראש המרכז לחקר הלאדינו ע"ש נעימה ויהושע סלטי, אוניברסיטת בר-אילן
לאה ברק, מורה ומחנכת, מרצה וסופרת. בעלת תואר ראשון בספרות עברית ותנ"ך ותואר שני בספרות עברית, מאוניברסיטת בר-אילן. עסקה בהוראת ספרות בתיכון והדרכת סטודנטים בהוראה. ניהלה שני בתי-ספר תיכוניים של רשת אמי"ת, בתל אביב וברעננה. קיבלה פרס חינוך ממשרד החינוך בשנת תשס"א. לאחר פרישתה (לפני כ-13 שנים) החלה בכתיבת סיפורים קצרים לכתבי עת ספרותיים ובמתן הרצאות על ספרות עברית, בקתדרה העירונית ברעננה. בת למשפחה דתית-לאומית שמוצאה בפולין. גדלה בשכונת שפירא בדרום תל אביב של שנות ה-40 המאוחרות. מתגוררת ברעננה למעלה מ-30 שנה. נשואה לעמיצור, פרופ' להנדסה כימית באוניברסיטת אריאל, אם לחמישה ילדים.
ספריה הקודמים:
  • אחרי שהאורחים ילכו, רומן, הוצאת גוונים, 2011.
  • על שירי צבי יאיר, הוצאת משרד החינוך, 1980.

פרק 1

מהמדרגות האפלות נראה צילה הכהה יורד לאטו צעד אחר צעד, כמו מרחף בין הקירות המתגבהים משני צידיה. משהגיעה למדרגה האחרונה נחשפו כפות רגליה הקטנות, מעליהן התרוממה שמלה שחורה, עולה ויורדת בתנועות קלות בעקבות השוקיים, הברכיים הכפופות, חמוקי המותניים. רק משדרכו כפות הרגליים על מרצפות הרחוב הלוהטות נחשפו פניה העגולות, עורה שחום-חיוור, לחייה מורמות, שערה השחור אסוף על עורפה לפקעת עגולה.
לרגע עמדה על המדרכה ונשמה עמוקות. עיניה ננעצו בעגלה שנעצרה מולה. כף ידה האחת האהילה על מצחה, על זרועה היה תלוי סל-רשת, כף ידה השנייה נשענה על הקיר האפור, פסים זהובים נחו על פניה, ריצדו על שמלתה הכהה, נעו הנה והנה בריקוד איטי. ראשו של העגלון הציץ אל הרחוב, עיניו הקטנות בחנו את המספר שעל הבית, ממנו עברו אל הפתק הקמוט שהחזיק בידו. הוא הניח את השוט לצדו, הוריד מראשו את הקסקט האפור, נפנף בו על פניו המיוזעות והניחו על ברכיו. אחר הביט סביבו כשהוא נושם עמוקות, מבטו הזועף מתעכב על הסוס המניע את זנבו באוויר. הוא סובב את מחצית גופו אל זו שישבה על המושב מאחוריו. "הגענו, זה כאן", הצביע על הבית שלידם.
האישה לא זזה ממקומה, רק עיניה הסתכלו סביבה, בוחנות את המקום. הוא החזיר את הקסקט לראשו, עיניו זועפות. "הגענו", חזר והכריז, "אמרתי לך - זה כאן!"
היא הניעה את ראשה בתנועת סירוב, כתפיה התרוממו, ידיה נשלחו אל המטפחת שלראשה, אחזו בקצותיה. היא קשרה אותה מתחת לסנטרה ומלמלה, "אִיך וִויל אַ הֵיים, אַ הֵיים, אַ הֵיים... אני רוצה הביתה".
"זו הכתובת!" השיב בצעקה, קמטים עמוקים חרצו את רוחב מצחו ושפתיו נקפצו לפס דק. הוא קפץ מהמושב, ראשו מוטה קדימה, אצבעו מושטת לכיוון המדרגות האפלות, "לרדת, עכשיו!" פקד. האישה התכווצה, ראשה נבלע ביו הכתפיים השחוחות כמו צב בשריונו.
ובעודם מתווכחים, ועיניה מתבוננות בחשדנות ברחוב הצר, נראה שוב צילה הכהה של מי שיצאה מכאן אל הרחוב. היא עברה על פני העגלה בלי להביט בה, בכף ידה הפשוקה נשענה על קיר הבית והניחה בזהירות את כף רגלה הקטנה על המדרגה. נקודות שמש צהובות נחו על גבה, שמלתה התרוממה וחשפה כף רגל קטנה בוהקת בלובנה. בתנועה סקרנית סובבה לרגע את ראשה, נעצה עיניים קשות ביושבת שם ומיהרה לעלות במדרגות התלולות.
"הבאתי שכנה", קרא אחריה העגלון. הוא שרבב את ראשו מהעגלה אל אוויר הרחוב הלוהט, "אַ שכנה!" חזר וצעק. אבל האישה סובבה את פניה אל החלל החשוך, הפכה לצל כבד וכהה העולֶה לאטו במעלה המדרגות, צעד אחר צעד. עד שנעלמה מעיניו.
"נוּ, אוּ, נוּ, אוּ", רטן העגלון בחוסר סבלנות הולך וגובר, "אַ מאדנער מענטש, אישה מוזרה". אפילו לא יודע מי היא. "תעביר אותה", אמר לו אברוּם, כאילו מדובר במעשה של כלום, "כמה זה מצ'לנוב לכאן? כלום דרך".
"והרהיטים?"
"נוּ, באמת, מה זה שתי מיטות?"
"והפֶּעקַלַך, והשולחן?" שאל, "והכסאות, זה לא רהיטים?"
אחר כך, כשראה איך שהזקנה רצה אחריו, מבט מבוהל בעיניה הפעורות, מחזיקה בידיה את הצרור כאילו יש בתוכו זהב, יהלומים, אמר לעצמו שזה יותר מרהיטים סתם, ומי יודע מה היא מסתירה שם? משהו בתנועת גופה המוטה קדימה, בידיים החופנות את האוצר הסמוי, דלה מתוכו תמונה משכבר הימים. הוא מחה את אגלי הזיעה שעל מצחו, עצם לרגע את עיניו הצורבות ונזכר.
מתי היה זה? מתי העביר אברום את מעט חפציו אל הדירה בצ'לנוב? אותו שולחן, אותם כסאות, אותן מיטות ברזל. "זה בשביל אבא ואימא", אמר, "מגיעים לחיפה מחר בבוקר". בעיניו השחורות נצצו דמעות - "כן, מחר הם באים, סוף-סוף הם באים". הוא בלע את רוקו, חשק את שפתיו עד שהפכו לפס דק. "סע" פקד עליו, "הנה הכתובת".
"והכסף?" שאל, מסרב לזוז.
הוא הביט בו בעיניו הכהות - "סע!"
משהו באופן שבו אמר את המילה, בשפתיו הקפוצות, באופן שבו דמעו עיניו ומיד התקשחו, והמילים הרכות 'אבא' ו'אימא', 'מחר בבוקר', המילים האלה שקשיחות וחום נמהלו בהן... והוא, שמעולם לא זז לפני שקיבל לידיו את הלירות, ממשש אותן באצבעות לחות, סופר שוב ושוב - הרים את השוט, הצליף בסוס, ויצא לדרכו. כמה שנים חלפו מאז? אותו שולחן, אותן תנועות.

כתובת דף הפייסבוק של לאה ברק
מאת: לאה ברק, הוצאת גוונים, 205 עמודים, 68 שקלים
תאריך:  24/12/2014   |   עודכן:  25/12/2014
מועדון VIP להצטרפות הקלק כאן
 
תגיות מי ומי בפרשה
 חיים באר / Haim Beer
ברחבי הרשת / פרסומת
רשימות קודמות
חיים משגב
רומן בפרקים: הכל אמיתי, והכל קרה. העובדות קצת שונו - והדמויות קצת טושטשו. אבל כולם מכירים אותם - את השופטים הלא-חכמים ואת עורכי הדין הלא-ישרים-במיוחד ואת המפכ"ל שקומבינות רוחשות בליבו ואת הפוליטיקאים שמחפשים ריגושים בדירת-מסתור, ובעיקר את הנשים החזקות שמשחקות בגברים חלשים. ויש גם ראש ממשלה שעומד בראש המערכת
חיים משגב
רומן בפרקים: הכל אמיתי, והכל קרה. העובדות קצת שונו - והדמויות קצת טושטשו. אבל כולם מכירים אותם - את השופטים הלא-חכמים ואת עורכי הדין הלא-ישרים-במיוחד ואת המפכ"ל שקומבינות רוחשות בליבו ואת הפוליטיקאים שמחפשים ריגושים בדירת-מסתור, ובעיקר את הנשים החזקות שמשחקות בגברים חלשים. ויש גם ראש ממשלה שעומד בראש המערכת
חיים משגב
רומן בפרקים: הכל אמיתי, והכל קרה. העובדות קצת שונו - והדמויות קצת טושטשו. אבל כולם מכירים אותם - את השופטים הלא-חכמים ואת עורכי הדין הלא-ישרים-במיוחד ואת המפכ"ל שקומבינות רוחשות בליבו ואת הפוליטיקאים שמחפשים ריגושים בדירת-מסתור, ובעיקר את הנשים החזקות שמשחקות בגברים חלשים. ויש גם ראש ממשלה שעומד בראש המערכת
שולמית קיסרי
"בבית הקפה של הנעורים האבודים" מספר פטריק מודיאנו על פריז, יותר מאשר מספר על האנשים המסתובבים בעיר ועל מה שקורה להם. תיאורי המקומות והשמות המדויקים הם המובילים את הקורא בתוך הסיפור שמתרחש תמיד ברחובות ובבתי הקפה כזרם של זיכרונות מופקים ממוחו הקודח של המספר
חיים משגב
רומן בפרקים: הכל אמיתי, והכל קרה. העובדות קצת שונו - והדמויות קצת טושטשו. אבל כולם מכירים אותם - את השופטים הלא-חכמים ואת עורכי הדין הלא-ישרים-במיוחד ואת המפכ"ל שקומבינות רוחשות בליבו ואת הפוליטיקאים שמחפשים ריגושים בדירת-מסתור, ובעיקר את הנשים החזקות שמשחקות בגברים חלשים. ויש גם ראש ממשלה שעומד בראש המערכת
כל הזכויות שמורות
מו"ל ועורך ראשי: יואב יצחק
עיתונות זהב בע"מ New@News1.co.il