הבחירות המתקרבות מציבות בפני הבוחרים אתגר לא פשוט. היהודי המצביע פעם אחר פעם עבור מפלגות ה"ימין" עם או בלי מרכאות, נוחל כמעט תמיד אכזבה מרה. הפוליטיקה המכונה גם "אומנות האפשר" מכה באנשי עקרונות עד אשר המערכת השלטונית כולה הפכה למאוסה ודחויה. לא בכדי הולכים ומתרבים אלה שאינם מצביעים כלל, כמחאה על השיטה וחסרונותיה.
אוהבי העם והארץ השמים מבטחם בליכוד נאלצים להתמודד עם מנהיג המודיע קבל עם ועולם על אימוץ עקרון "שתי מדינות לשני עמים", עם הקפאה עמוקה בבנייה בהתיישבות ועם מדיניות נוקשה ומצרה כלפי היהודים החיים במסירות נפש בחבלי ארצנו ששוחררו .
אלה מבינינו שהתרשמו מליברמן הכוחני המכיר בקיום הגיס החמישי בתוכנו (ערבים המתגוררים בארץ ישראל), נאלצים להתמודד עם נכונותו למסור חבלי מולדת לאויב, עם מדיניות ביטחון פנים המפלה לרעה יהודים ועם פרגמטיזם פוליטי שבינו לבין עקרונות לאומיים אין ולא כלום.
מי שנתן אמונו בבית היהודי סבל ייסורים קשים עת עמדה המפלגה מנגד כששוחררו הגרועים שברוצחים, עשרות במספר, מבתי הכלא עבור לא כלום. בעיניים כלות נראו הרוצחים יוצאים אל החופש על-מנת לחזק את אחיהם הרוצחים ולהעניק רוח גבית לטרור הגואה. כן נאלצו בוחרי
הבית היהודי לצפות בברית המגונה עם הריקא לפיד שעשתה שמות במרקם היחסים העדין בתוך העולם האמוני.
מדינת היהודים
החרדים ובוחריהם נדחקו לשולי ההוויה הפוליטית עת החליטו חונטת "מדינת כל אזרחיה" ונציגיה ה"נאורים" לעשות סדר ב"בלגן", להצר ולהגביל את עולם הישיבות והתורה.
רבים (לא מספיק כך מתברר), שמו מבטחם ב
משה פייגלין, איש משכמו ומעלה שתוכו כברו ותוכניתו להגיע להנהגה אמונית למדינת היהודים מתבשלת לה במשך שנים ארוכות בתוככי מפלגת השלטון, הליכוד. עבור רבים מהווה משה פייגלין מנהיג בפוטנציה, מתוך הערכה די מבוססת ותקווה גדולה בצידה שמשה לא ישתנה, בהיותו מחויב לתורת ישראל וכפועל יוצא הכרחי לעם ישראל ולארץ ישראל.
מי שמאמין שזו ארצנו, מי שמאמין במרכזיותו של הר-הבית, מי שמאמין בהבטחה האלוקית ובנצח ישראל, מי שמאמין בצור ישראל ומי שמקדש את תורת ישראל-כל אלה מוצאים במשה אדם מתאים להיות להם לפה, לבטא את מאווייהם, לשמש להם מנהיג.
השבוע נפל דבר בישראל. תוכנית רב שנתית שנראה היה כי מתחילה להניב פירות, קרסה לפתע בדממה מעיקה. הפריימריז בליכוד שלחו את משה לירכתי הרשימה. תוכנית בה הושקעו שנים של עבודה סיזיפית, אמונה יוקדת, כספים לרוב ומשאבם אנושיים רבים, נחלה תבוסה מוחצת, לפחות במישור המעשי/מפלגתי, ככל שעסקינן בליכוד ובמעמד
מנהיגות יהודית בתוכו.
מבחינת התודעה הציבורית נמצא משה פייגלין היום במקום שונה לחלוטין מבעבר. רבים מוקירים אותו כאיש עקרונות, כאדם נבון ומקורי, כאוהב עם ישראל ארץ ישראל ותורת ישראל וכנאמן לקודשי ישראל. משה גם עמד במבחנים שזומנו לו כחבר כנסת. זכורה מכל קריאתו להצביע נגד התקציב ובכך למנוע העוול והפשע של שחרור הרוצחים הערבים. איש לא עמד בפרץ, קריאתו נותרה קול בודד ומשה לבדו הצביע על-פי צו מצפונו ושילם על כך מחיר פוליטי בהמשך עת ננקטו נגדו צעדי הדרה והגבלה על-ידי
יריב לוין שלוח הליכוד.
לעומת זה, האסטרטגיה של הנהגה מתוך תנועת הליכוד נחלה כישלון מהדהד. בקרוב מאד, כך נראה, נשמע מפי משה פייגלין אמירה בנושא. נאמני ארץ ישראל, אוהבי עם ישראל ומקדשי תורת ישראל מצפים בכיליון עיניים לבשורה שיש בה הבטחה עם ממשות.
