סטטוסים מושתקים

בואו נתחיל מהסוף: דף הפייסבוק "סטטוסים מצייצים" הוא לא גוף תקשורת. פייסבוק הוא גוף תקשורת, שהאחראים על ייצור התוכן בו הם הגולשים. גוף תקשורת המונים. לכן, סגירת הדף אינה "סגירת גוף תקשורת" ואינה מהווה "סתימת פיות". במקרה הכי גרוע, אפשר להשוות את סגירת הדף לסגירה של מוסף "24 שעות" בגלל עבירה על חוקי פרסום, או הורדה של התוכנית של טל מן בגלל שידור תכנים פרסומיים בניגוד לחוק הרשות השנייה. אין פה השתקה, כי אם עבירה. ומפעילי הדף סטטוסים מצייצים עברו פה עבירה, על תקנון הפלטפורמה שבה עבדו, וזו לבטח תיפתר בתוך כמה ימים מול הנהלת פייסבוק. כדי להיות גוף תקשורת, כלומר גוף עיתונאי, סטטוסים מצייצים היה צריך: א. לייצר תוכן בעצמו, וב. להיות כפוף לאתיקה עיתונאית מינימלית. בשני התנאים דף הפייסבוק הזה לא עמד; התוכן שאותו הציג היה תוכן גולשים שלוקט מרחבי הרשת – לרוב ללא הסכמת הכותב, ואף נשמעו מקרים בהם מפעיל הדף לא הסכים להוריד תוכן לבקשת הכותב. לא רק זאת, אלא אף שהקוראים לא ידעו בשום אופן שמישהו שילם על כך שהם ייחשפו לתוכן הזה, בניגוד לכל כלל אתיקה עיתונאי. בכל פעם שמישהו יצא נגד חברה מסחרית, נגד הממשלה, או נגד ג'ינג'ים, יכול להיות שעמד מישהו מאחורי אותו סטטוס ושילם לא מעט כסף. כל מי שפותח פרופיל פייסבוק יודע שהוא יקבל פרסומות לפיד שלו, אם כאלה שפייסבוק שותלת בעצמה (וקיבלה על כך כסף מגופים מסחריים) ואם כאלה שגופים מסחריים הפיקו בדפי העסק שלהם. גם מי שפותח את אחד מערוצי הטלוויזיה יודע שהוא יראה פרסומות – גלויות, כאלו שמגיעות בהפסקת התוכנית, או סמויות – כאלו שמוצגות כבדרך אגב במהלך התוכנית. זה מותר, אגב, במידה. כשדף פייסבוק מגיע לממדים עצומים מבחינת חשיפה ולוקח חלק פעיל במחאה החברתית – ומחליט להציג רק סטטוסים שהולמים את האג'נדה של בעליו, זה אולי כשר, אבל קצת מסריח. אבל כשמאחורי סטטוסים כאלה עשויים לעמוד ארגונים שהאג'נדה שלהם היא ללבות את היצרים ולשסע את החברה הישראלית, כמו הקרן לישראל חדשה – זה כבר הרבה יותר ממסריח. שיהיה ברור – אני לא טוען שזה מה שהיה, אבל תסריט שכזה מפחיד אותי הרבה יותר מאשר סגירה של ערוץ 10 או קביעת מחיר מינימום של עיתון יומי.