מעשי הזוועה האחרונים בפריז מאיצים את העלייה מן המערב, שלפי הפוסט-ציונים מזמן יצאה מן האופנה. היו שהבחינו מבעד לציפוי הדק של "התרבות האירופית" באנטישמיות הישנה, אך הם סומנו כהוזה הזיות. הנאורים והמפוכחים פסקו, שמן המערב החופשי עליית מצוקה לא תיתכן. ומה בדבר עליית-רווחה - מפני שטוב לחיות כאן או משום שאת העולם יפקוד משבר כלכלי ודווקא המשק שלנו, כמעט לבדו, יחזיק מעמד? הצחקתם אותם!
גם עליית המצוקה מאוקראינה צפויה להתגבר, תזכורת למחזיקים עצמם "ריאליסטים", שלעגו למי שחזה את נחשול העלייה מן המזרח הסובייטי. במערב ובמזרח גם יחד, בעיני בעלי "הראייה המפוכחת" - כל מעיינות העלייה יבשו.
תהליך דינאמי נוסף שהגיע לקיצו, לפי השקפת "אנשי המציאות", הייתה ההתיישבות. מצד זה של הקו הירוק היא איבדה את תנופתה ומן הצד השני - את הלגיטימיות שלה. ובלי עלייה והתיישבות, מה נשאר מן הציונות? שני המצברים הראשיים שלה, העלייה וההתיישבות, התרוקנו עד תום! אם מוסיפים על כך את הנתון הסטטיסטי שמשפחה ערבית ממוצעת מנתה במאה הקודמת 6 ילדים יותר ממשפחה יהודית, מבינים מדוע הפסימיסטים ראו לפניהם אופק ציוני חסום, מקצה לקצה.
ואכן, מי היה יכול לחלום שהנגב יתעורר, חבל לכיש יפרח ובעוד שנתיים-שלוש יגיע מספר היהודים ביהודה ושומרון לחצי מיליון? ואיזה מומחה שיער מראש, שעתידה הילודה הערבית לרדת והילודה העברית לעלות, עד שתיפגשנה בשלושה ילדים למשפחה, והפלא ופלא: היהודית תמשיך לעלות והערבית - לרדת בהתמדה?!
ובאמת, כיצד תיארו לעצמם הוגי המדינה ובוניה את היתכנות המדינה היהודית ללא עתיד דמוגראפי? ההיסטוריון היהודי הגדול ש. דובנוב עשה את החשבון הקר הזה, הגיע למסקנה שהפרויקט הציוני הוא בלתי ישים, נשאר ב-ריגה ונרצח בשואה.
יתר על כן - ולו יצויר שיגיעו לכאן מיליונים, מניין יביאו להם מים בארץ שחלקה הגדול מדבר? מי שהיה מתנבא שאת המים יפיקו מן הים, היו הפראגמטיסטים מאשפזים אותו, ושם היה פוגש את המטורף שראה בחלומו את ישראל מייצאת אנרגיה לשכניה הערבים. בכלל, עד לאחרונה העריכו את כושר הקליטה של ארצות על-פי אוצרות הטבע שלהן ועל הבסיס הזה - מה תיארו לעצמם ההרפתקנים הציונים, ממה יחיו כאן אותם המיליונים? מי חזה שיבוא יום והמחצב הכי יקר יהיה המוח האנושי, והוא שיציב את מדינת היהודים בשורה הראשונה של עולם ההיי-טק, הרפואה, החקלאות, הנשק המתוחכם, הלווינים, הסייבר ותעשיות ביטחון המולדת, ואף יביא אותה לשיא הבלתי ידוע עד כה בהיסטוריה שהיא מרפאה את אויביה ומפרנסת אותם בכל: במים, בחשמל, בתעסוקה, באספקת צורכי מחייה וחומרי גלם, בהדרכה טכנית!
הדברים הללו אינם נכתבים כדי להתפאר, כי אם כדי להתחסן נגד הדוחפים לצעדים בלתי הפיכים וחסרי תקנה העלולים לשים לאל את כל הטוב שהביאו אנשים, שלא היו חכמים או מרחיקי ראות יותר מאחרים ורק סגולה אחת ייחדה אותם: הם ידעו לשים את העיקר לפני הטפל. על העיקר - עקרון שבות היהודים לארץ ישראל - לא וויתרו. אל המציאות חסרת הסיכוי כביכול התייחסו כמכשול בדרך. על מכשול מתגברים, על הדרך לא מתפשרים.
זה גם טיבה של המחלוקת החוצה היום את העם: מה משרת את מה? האם דמוקרטיה, ליברליזם ורב-תרבותיות הם תכלית שהארץ כפופה להם, או להפך - תחילה יש להבטיח לעם היהודי את ארץ ישראל, ובתוכה - ערכים כשוויון וזכויות אדם.
זה "ההבדל הקטן" שעליו ילך העם לבחירות.
