בכל הכבוד אני מסכים עם ראש-הממשלה שהבעיה המרכזית שלנו היא התחמשותה הגרעינית של אירן. פצצה כזו היא סיכון פיזי ואמיתי לקיומנו. אני גם מסכים עמו שהנשיא אובמה הכזיב את ציפיותינו ממנו, והוא מחפש הסדר נוח עם אירן, שגם אם יצליח, רק ירחיק במעט את מועד היכולת המלאה לייצור הפצצה, אך לא ימנע אותה.
ביבי הכריז על מלחמת-חורמה בייצור הפצצה האירנית, אך דומני שהכיר בקוצר ידינו מלעשות כן, ולמעשה הוא מצפה שארה"ב תעשה זאת עבורנו, עבור עצמה ולמען העולם כולו. על-רקע זה ברור שהוא "קפץ על ההזדמנות" לנאום בפני שני בתי-הקונגרס בארה"ב, כדי להניעם להטיל עוד סנקציות ולמנוע את איון (מלשון אין) ההתנגדות האמריקנית לפצצה ולמנוע הקלה בסנקציות. כן, יש להניח שגם הבחין בתועלת שתצמח לו ולמפלגתו בין הבוחרים כאן.
אלא ש"סוף מעשה במחשבה תחילה". מעטים המעשים שהם יותר נואלים מלהסתכסך עם נשיא ארה"ב, ידידתנו הגדולה (ודומה שכרגע - היחידה) בכלל, ובשנתיים האחרונות לכהונתו, כשהוא יודע שלא יעמוד שוב לבחירה, ואינו זקוק לקול היהודי או למימון מקהילה זו. אין כאן שום שיקול של גאווה לאומית, או אישית. דומה שהנזק מהעימות עם הנשיא והממשל עולה לאין ערוך על התועלת מנשיאת אותו נאום.
מאשימים את ראש הממשלה בהעדפתו את טובתו האישית והישרדותו הפוליטית על טובת ישראל. אולי. לי נראה שראש הממשלה ויועציו טעו פה טעות גסה ועתה אינם יודעים כיצד "לרדת מן העץ", ובמקום להציע לו סולם לרדת, ניצבים יריביו והתקשורת סביבו ומטיחים בו בליסטראות.
אני סבור שיש כבוד רב בהודאה בטעות ובחזרה ממנה, מאשר להמשיך ולצעוד בדרך המוטעית המרחיקה מן ההולך את מטרתו.
גועל נפש!
ברשותכם אוסיף הערה: "במלחמה כמו במלחמה", ובכל זאת גם במלחמת דמים יש כללי נימוס מסוימים, אמנות כמו אמנת ז'נווה, איסור על שימוש בגזים מורעלים. במלחמה פה נגד ראש הממשלה הוסרו כל האיסורים וההתקפות עליו כבר גובלות בנבזות.
אינני יודע אם הגברת
שרה נתניהו היא סמל האדיבות והנימוס, ואם תמיד הקפידה בכבודם של עובדי הבית. אך מה שקורה עתה הוא גועל נפש. מה לא אמרו עליה - והנה עתה, בתביעה שאינה צד לה, מייחסים לה התנהגות נוראה בהשפעת אלכוהול.
איני יודע אם הגברת שותה. לי "ידוע מהעיתונות" שהיא חובבת גלידת פיסטוק דווקא. אך במסגרת תביעה אזרחית שולית לטעון נגדה בעת מרוץ בעלה בבחירות (לראשונה! כיצד לא הגלתה השתייה עד כה, בכל מערכת ההשמצות נגדה?) שהיא שותה אלכוהול ואז מאבדת את עשתונותיה ונימוסיה כלפי העובדים, זו כבר שפלות אמיתית וחוסר הגינות מינימלית.
אם ידם של עורכי דין במעל - יש להעמידם לדין בפני ועדת האתיקה של לשכת עורכי הדין.
שחיתות בכל?
האזרח בישראל נחשף בשנים האחרונות לשחיתות נוראה שפשטה ופשתה במנגנון הציבורי, גם באותם גופים האמורים ללחום בשחיתות. בימים אלו משתחררת
שולה זקן מן הכלא. אישה פשוטה זו שעלתה עם הממונה עליה, אולמרט, לצמרת, ריכזה בידיה כוח עצום.
סכומי כסף אדירים, חוקיים ואחרים, עברו תחת ידיה. חלקם נותרו שם. היא נטלה חלק בפרשת מצא, כאשר עבריינים מהקרובים לה הצליחו למנות את האיש הרצוי להם לתפקיד כה בכיר ברשות המיסים. עסקת הטיעון עימה הייתה פזיזה ומקלה, והשופט בקושי נעתר לה. האם היה מקום לקצר עוד את תקופת המאסר הסמלית והמוסכמת?
עוד לא תמו משפטי אולמרט ואתה נוכח כי מדינאים בכירים, כולל סגנית שר, נחקרים בעבירות שחיתות והשחתה בהיקף עצום. כל יום נחשף עוד אירוע של שחיתות.
מה זה היה לנו? האם כל זה היה קיים מאז ומעולם, ורק עתה נחשפים אלו משורשי השחיתות, או שזו מחלה שפשתה בשל העלאתם של אנשים לא-ראויים לצמרת? הרושם הוא שמדינת ישראל יכולה להשתבץ כיום בקלות בין המדינות המושחתות של דרום אמריקה או אפריקה.
שוב: אנו צועדים לבחירות, כאשר מפלגה גדולה, הפועלת בתחומי השירות הצבאי, העבודה והחינוך נגד האינטרסים של המדינה, מונהגת בידי עבריין-מורשע, שהוא ידידם של רבי-המדינה, ומפלגה אחרת שראשיה נתונים לחקירות ממשיכה ללא בושה במרוץ לבחירות כאילו אין מחר.
מפלגה גדולה אחרת, מציגה מועמדים אשר קראו לסרבנות-גיוס, או מכריזים על עצמם כפלשתינים. לדעתי גם זה חלק מהשחיתות ומההתרוקנות מערכים.
לא עליך כתבתי פה, אברום בורג...
מקן לקן
כן, יש גם התנהגות בלתי-ראויה, גם אם אינה שחיתות. מה דינו של פוליטיקאי המקים מפלגה, רותם אליה אנשים שונים, גובה עבורה כספי תרומות וכספי ציבור כאחד, ומתמודד בתוכה על מנהיגות, וכאשר הוא כושל אינו משלים עם התבוסה אלא מפקיר את האנשים שנתנו בו אמונם ומרחף, כציפור קלה, לקן אחר? האם לאותו פוליטיקאי אין כל אחריות כלפי אלו שהאמינו בו ונהו אחריו? אם די לו, ולנו במישור הציבורי, שהוא עצמו נקלט בקן אחר ואנשיו נותרו מוטלים בשטח? מה הייתם אומרים על קצין צבא שהיה נוהג כך בפקודיו?
שניים הרבו לפזז כך - ציפי עפה מקן לקן ומופז פיזז בין הרשימות. כנראה שכנפיים עדיפות על רגליים - היא בקן חמים בצמרת והוא נותר מוטל לרגלי העץ. לבי לו.
משטרת ישראל
בזמן האחרון, מדי יום ניצב נוסף מתפטר בטרם יפוטר. מה קורה עם הגוף האמור להגן עלינו, לאכוף את שמירת החוק ולמנוע שחיתות? גם בין השוטרים בדרגות הזוטרות לא חסרות בעיות. גם אצלם מתגלים פה ושם סימני שחיתות. שם אנו ערים לבעיות אלימות קשות. ראינו שימוש נלוז וסדיסטי באקדחי הלם; באלימות מתפרצת - כפי שראינו השבוע פקד משטרה המכה שומר שער דתי שביקש לברר פשר ביקורו הלא צפוי בבוקרה של שבת ביישוב דתי מסוגר מעבר לקו הירוק. אולם עיקר הדאגה בציבור היא: מה קורה בצמרת?
יש במשטרה שפע של ניצבים. דרגתם מקבילה לדרגת גנרל. הרושם הוא שחלק הגון מהם עסוק בהתעלסויות עם שוטרות הנתונות לפיקודם ולחסדיהם. אינני זוכר תקופה כזו שבה מדי שבוע עוד כוכב או ניצב נופל.
אני תמה אם מדובר במפכ"ל שעצם עיניו משך כל תקופת כהונתו או להפך: שמדובר במפכ"ל שטרח לנקות את האורוות ומאמציו נשאו פרי לקראת תום כהונתו. החליטו אתם.
הוצע לא מכבר להעמיד לדין גבר הנזקק לזונה. אולם גבר כזה משלם לה את האתנן מכיסו. אולם נמצא כי אלו מאותם ניצבים שילמו לשוטרות שנענו להם בהטבות, בקידומים ובאפליה לטובה ממאגרי המשטרה. כלום אין הם גרועים יותר?
יש חומרה רבה בניצול כוח וסמכות להשגת שירותי-מין, אולם חמור יותר כאשר נטען כי קציני משטרה בכירים שיתפו פעולה עם עבריינים, חילונים כרבנים, הדליפו להם מידע משטרתי סודי וקיבלו בתמורה הטבות שונות. יש לשמוח שהשחיתות הזו נגלתה, אולם הרושם הוא שמדובר רק בקצה הקרחון, וגם משנחתך פצע - לא נוקזה ממנו כל המוגלה.
ולסיום, שאלת תם: אין לי ספק שלמפכ"ל אחריות עצומה, אך כל המשטרה כולה כמוה כאוגדה צבאית אחת. היש איזה היגיון בכך שהמפכ"ל מרוויח יותר מן הרמטכ"ל?
