המנדטוריה הפכה לקונדיטוריה. הציבור, שיותר מדי פוליטיקאים בכירים מתייחסים אליו כאל מאגר מתעורר של טיפשים, נקרא למלא תפקיד בטרגי קומדיה אבסורדית. מדינה שיש לה צורך קיומי להחליט על דרכה המדינית, הכלכלית, החברתית, הביטחונית, נקראת לשלוח לכנסת ידוענים שדבר לא היה להם עם העולם בו מתגבשת השקפת עולם פוליטית. משתמשים בהם כבמגנטים למנדטים. אופים רשימה המוצגת כאידיאולוגית כביכול, ובוזקים עליה מועמדי מתיקה שלא הוכיחו מעולם את זיקתם הרעיונית לציבור אותו הם נשלחים לייצג.
בעצם לא. הם לא נקראים לייצג אף אחד. זה לא שם המשחק. הם נקראים להביא הישגים לרשימה ההולכת בארץ של גורלות לבחירות על רייטינג ויהיה מה. זה בלתי רציני עד כדי חוסר אחריות דמוקרטית. לא שהידוענים אינם בעלי יכולת. לא שהם חסרים את נתוני האמת המצדיקים את יוקרתם בתחום הישגיהם המרשימים. כולם מכובדים. כולם אינטליגנטים. כולם שרמנטיים. כולם ראויים. כל אחד בתחומו. מסי ורונלדו הם הכי טובים בעולם. בכדור רגל. במגרש שלהם. אי-אפשר להגיע להישגים אליהם הגיעו בלי אינטליגנציית המשחק. אבל לא כל משחק. כדור רגל כן. לא בטוח שגם פוטבול אמריקני. מאמן שהיה בוחר במסי לקבוצת פוטבול מפני שמסי מושך קהל, היה מוצא עצמו ליום אחד בטור רכילות וביום שלאחריו בתור לקבלת דמי אבטלה.
כמובן שמסי לא היה מסכים לפיתוי מראש. הוא היה דוחה את הפנייה. לא רק שהיה אומר ככל הנראה שהוא לא בנוי לכך כמו שכל אחד יודע, אלא כנראה היה אומר גם שהוא לא אוהב שמשתמשים בו. זה העניין. זה מגונה להשתמש בבני אדם, להפוך אותם לאמצעי. זה מגונה למחזר וזה מגונה למחוזר. יכול להיות שבעולם של ערכי עורמה ושל עקרונות בהם לא להיות פראייר עומד בראש הדיברות המחייבות, יאמר הציבור כי המחוזר הוא לא פרייר. מי שחושב שמשתמשים בו ירשום לפניו כי להפך, הוא משתמש בפוליטיקאי העושה ממנו חבר כנסת. הוא המערים. הוא הזוכה. הוא הספורטאי הגאוני....יכול להיות. בקונדיטוריה הזאת לא יודעים יותר מי אופה את מי.
אמת. מה שברור הוא שהעוגה הנאפית נעשית חסרת טעם יותר ויותר, כי בסופו של דבר מדובר על הכנסת, לא על פטיסרייה. על גורלות. לא על משחקי כיבוש. על אמת. לא על העמדת פנים.
הנחמה האחת היא שהאלוהים, חכם הרזים, ההופך מיליונים לציבור, בו דעותיהם של בני האדם שונות כמו שפרצופיהם שונים, עושה ניסים וצר את הציבור כיצור בו היחד חכם שבעתיים מן היחיד. ועל כן, פשוט לא ייתכן, כי מי שמתייחס לציבור כאל בעל חיים שהאבולוציה תמרנה אותו לכיוון של הכסילות לא יתעורר פתע בשוק כשהוא ילמד על בשרו 'חידודין חידודין' כי לא, כי הציבור אינו אידיוט, להפך, כי הוא חכם דיו לדעת מי ראוי לייצג אותו בשאלות גורליות ומי מוטב שילמד איך משחקים את המשחק הפרלמנטארי מן היציע. אי-אפשר ששעתה של הנחמה הזאת רחוקה.
