פתגם ידוע: אמור מי אתה משריין, אמור לך מי אתה. מי שמשריין חילוניים - סימן שהוא שם. מי שמשריין כדורגלן - סימן שהוא שם.
אכן יפה אמרה הגברת שקד אחר שנבחרה בבחירות המקדימות: סימן שהמפלגה היא "גם וגם". כלומר, גם דתי, גם חילוני, גם באמצע. כיצד מכנים מישהו גם וגם? - מגמגם.
מי שמשריין כדורגלן - סימן שהוא שם, סימן שהוא רואה את הפוליטיקה כמגרש כדורגל.
בכדורגל קונים שחקנים ומוכרים שחקנים, לא משנה השקפתם. העיקר שיכניסו "גול", וכל האמצעים כשרים. ומי הוא הכדורגלן המוצלח? - מי שיש לו מועדון מעריצים ואפילו אולטראס. וכל זאת אנו מוצאים בבית היהודי הכדורגלי.
לא נסתיר שיש סוציולוגים ופילוסופים בעולם שלא מתלהבים מהכדורגל. הם מכנים אותו כדֶּבֶר אמוציונלי, כברבריות במגרש, כנסיגת המחשבה ועוד. אולי הם צודקים ואולי אינם צודקים, על כל פנים, הציבור הלאומי-דתי הולך ומתפכח שלא זו הקבוצה שלו ובודאי לא שם אלוהים.
בוודאי שבמהלכיה האחרונים המפלגה חשבה להבקיע מה שנקרא "שער יד האלוהים" אבל גם כדורגלן לפעמים נכשל בבעיטת חוץ, בבעיטת קרן ובגול עצמי.
כן, לצערנו הבית-היהודי שכח שהוא מפלגה לאומית-דתית והרשה לעצמו בעיטת חוץ, שער בלי אלוהים.
