הבחירות הקרובות כבר הוכרעו. את הממשלה הבאה ירכיב הימין. לא בגלל הרייטינג שלו - כמו בשל אפסות-כוחו ואוזלת ידו של השמאל.
על-פי הסקרים ועל-פי המציאות - התמונה מתבהרת מרגע לרגע. לרשות הימין רוב מובטח כבר מראש, עם הרכב-מפלגות מרשים ביותר. בראש ההרכב יעמוד הליכוד, בהנהגת נתניהו, ואחריו נגררים כל יתר תומכיו - בכללם, כמובן,
הבית היהודי של בנט, כולנו של כחלון,
ישראל ביתנו של ליברמן, והמפלגות החרדיות.
מבחינה מספרית, ועם יכולת שיתוף-פעולה בהחלט מפוקפקת, משתרך אחריהם, די הרחק מאחור, גוש של שמאל עם מרכז. בראשו יעמוד המחנה הציוני של הרצוג ולבני, בתמיכתם הצפויה של יש עתיד, בראשות
יאיר לפיד, ומרץ של גלאון.
המשך המסורת
שום שינוי לא נראה בינתיים באופק, ורעידת-אדמה אפשרית היא רק בגדר חלום. מסורת שלטון הימין, הנוהגת בארץ זה עשרות בשנים, תימשך לפיכך גם להבא.
אין שום סימן העשוי להעיד על מהפך של ממש בתודעת הציבור בכל הקשור לבחירת מנהיגיו. אחרי ככלות הכל, עולם כמנהגו נוהג גם הפעם. ואם לא די בכך, הרי שגם לא מצטייר שום מנהיג, שעשוי להחליף בשלטון את
בנימין נתניהו.
בשורה התחתונה מובן מאליו שכל ניסיון למנוע מביבי את כס השלטון לא יצלח. עם יד על הלב צריך להודות שהדברים אמורים באשף פוליטי שיודע לשרוד כל עליהום עליו. איך הוא מצליח לעשות זאת? מסתבר שהוא מתוחכם יותר מכל פוליטיקאי אחר שהכרנו וביכולתו להסיר כל אבן-נגף הנקרית בדרכו. משום כך גם סלולה לפניו קדנציה נוספת..
