לאחר תקופה ארוכה של שתיקה זכה סוף-סוף מפעל ההתיישבות ביו"ש לשני אזכורים. פעם אחת, כאשר "
קול ישראל", בנימה המיוחדת רק למגה-שערורויות, הודיע שה
ממשלה מוציאה למכרז 450 יחידות דיור באלקנה, אדם וקריית ארבע - 'פשע המאה' - וגם בישר, שהממשל האמריקני גינה את המעשה הנורא במלים חריפות. שלטונות ישראל השיבו בנימה של התנצלות שבסך-הכל היה כאן רק מיחזור של מכרזים ישנים שלא בוצעו, כמי שאומר - על זה כבר ספגנו את העונש המגיע לנו, למה להניף את השוט פעמיים?
באזכור השני זכינו מפיו של "האח" לשעבר,
יאיר לפיד. במערכת הבחירות שלו, רווית השנאה להתנחלויות, הוא הראשון שביטא את השם המפורש: פינוי "יצהר ואיתמר", שני יישובים שנבחרו כמובן רק כדוגמה. לפיד חותר בעיניים פקוחות אל האסון הלאומי שבנס נמנע בגירוש הקודם.
ואולי לא? אולי יודע לפיד שאין לחשוש ממלחמת אחים, מסירוב המוני בצה"ל, מ-שנאה יוקדת בתוך העם וניכור מוחלט של חלקים גדולים ממנו כלפי המדינה, תהפוכות שיסכנו את קיומה מבפנים? מותר ללפיד להגיע למסקנה כזאת על-רקע שתיקת הכבשים של המתנחלים נוכח הקפאת מפעלם ע"י ראש ממשלה המתיימר להיות "מנהיג המחנה הלאומי". ושתיקת "מועצת יש'ע", שכביכול מייצגת אותם ואף זכתה לפגישה עימו שממנה יצאה בפחי נפש. ושתיקת תחנת השידור שלהם, "גלי ישראל", שעוסקת בכל - מביצי כינים ועד קרני ראמים - ורק ההתיישבות ביש"ע זוכה אצלה לתשומת לב שולית שבשולית. גם היא אינה משמיעה קול של דאגה, כאב, אכזבה, אזהרה. ושתיקת הגרעין הלאומי בתוך הליכוד, הח"כים אלקין, לוין, חוטובלי ורבים אחרים שגם קולם לא נשמע, כנראה מפני שקיבלו את הסברו של אלקין בדבר הצורך של נתניהו "לתמרן את עצמו מבחינה מדינית מול האמריקנים".
ויש גם שתיקת "
הבית היהודי", זו המפלגה שבין תפקידיה המרכזיים סתימת הפירצה המסוכנת שפתחה מדיניות נאום בר-אילן וההקפאות של נתניהו. הבית היהודי שותף בממשלה ונושא באחריות קולקטיבית לעצירה הגמורה של מפעל ההתיישבות, כולל ההריסה הברוטאלית של כל בנייה חריגה, סדיזם לשמו הנמשך גם בימים אלה - ורק אצל יהודים. זו מפלגה, ששלטונו של נתניהו תלוי בקולותיה, והיא לא מצאה עד עתה את גורל מפעל ההתנחלות ראוי לחולל בגללו משבר ממשלתי.
גם אם תחפשו בנרות בכל המלל התעמולתי של הליכוד והבית היהודי, לא תמצאו אזכור לנושא שלא "ילך מכאן", לשאלה הקיומית - של מי היא הארץ הזאת? ולא שהנושא הזה ירד מעל הפרק. האויב החיצוני היושב ברמאללה אינו חדל לחתור תחת הקיום היהודי ביו"ש ובירושלים, בתוך הארץ ובכל פורום בינלאומי, אף לרגע אחד ובפנים - מפלגות השמאל אינן מתעייפות לשסות את העם בהתנחלויות: בגללם העוני!
איך להסביר את כל השתיקות האלה? ואיפה היא התקשורת של הימין - ב"ה כבר יש עכשיו כזאת! - והיכן האקדמאים הימניים, האם לא למדו מן ההיסטוריה שמי שמבקשים להביא לחורבנו משמיצים אותו תחילה? האם שכחו את "ההכנה המנטאלית", את שטיפת מוחות החיילים לפני שליחתם להרוס את בתי בני עמם? איך זה שאינם רואים את התחדשות הגל העכור הזה במסע המחודש לרצח אופי המתנחלים וההתנחלויות?
ראש הממשלה מזכיר מדי פעם שמדינת ישראל היא יחידה בעולם שבפירוש מאיימים להשמידה, ואף עושים את ההכנות המעשיות הדרושות לכך. זה נכון. אבל מי יזכיר שבתוך הארץ הזאת יש ציבור יהודי שמעליו תלוי איום של השמדת יישוביו, וגם לקראתו נעשות ההכנות המעשיות, ובראש כולן - ההקפאה?
גם אחרי החורבן והגירוש שחווינו לא הצלחנו להטמיע בעם ישראל חרדה ורתיעה מפני רצח-יישוב, קניבליזם של יישוב. לא ניצלנו את הזמן שחלף, 10 שנים, למחוק מן הלקסיקון את עצם האפשרות למחוק יישוב יהודי בארץ ישראל, והנה זה שוב על הפרק ואנחנו נאלמים דום.
יד על הלב: היש הבדל אמיתי בין שמאל לימין בענייני כלכלה? מי היא יותר "חברתית": הווילה של נתניהו, של לפיד או זו של בוז'י הרצוג? לאמיתו של דבר, הבדל אמיתי ביניהם יש רק בשאלת ארץ ישראל. רק שם כרויה התהום בין שמאל לימין. ובכל זאת, ראה זה פלא: דווקא על הנושא הזה לא מדברים! הימין, כולל הבית היהודי, מצניע אותו כמו מום.
חזרנו לאווירת בחירות 92' - מתקפת שמאל, נישאת על גלי האשמות שחיתות מנופחות ועל הסתה פרועה נגד ההתנחלויות, ללא מענה מימין. בשבוע שעבר ציטטתי ממאמרו של חופי עמוס במקור ראשון מ-23.1.15. די בכתוב בו כדי להצדיק את חרדתי. המאמר פותח במלים "מצב הבנייה ביהודה והשומרון לא ידע ימים קשים יותר. בשטח שוררת הקפאה תכנונית כמעט מוחלטת... מדיניות חניקה... גם תוכניות שכבר קבלו את כל האישורים הנדרשים מעוכבות בהוראת הדרג המדיני...", ראש הממשלה אישית.
ראש מועצת בנימין, המכהן גם כיו"ר מועצת יש"ע, אבי רואה, מתאר את המצב כ-"קטסטרופאלי" ומכריז - "אנחנו במצוקה". שר השיכון
אורי אריאל מגדיר את המציאות כ-"חמורה ובלתי נסבלת".
נשאלת השאלה - למה הם שותקים? ואם לעת כזאת - עת בחירות - הם שותקים, מתי יפתחו את פיותיהם? האם יצאה הרוח ממפרשי מפעל ההתיישבות? האם הגל הציוני הצעיר והרענן שהתרומם אחרי ששת הימים הגיע לשיאו ובפסגת הישגיו, כשהוא מונה 450,000 נפש ביהודה ושומרון, הוא מתחיל ליפול ולהישבר?
