מאבק המוחות האינסופי בין נציגי המעצמות לשגריריה המתוחכמים של טהרן סביב השאלה אם תהיה לאירן יכולת גרעינית, מזכיר במידה רבה תחרות שחמט בין מקצוענים, שווי-כוחות וידע, המכירים היטב את מלאכתם, אבל בסופו של יום רק אחד מהם יכול לנצח.
בהקשר הזה נכון יותר להודות על האמת - רק נציגי המעצמות רוצים לצאת מן המערכה כשידם על העליונה. האירנים כנראה מתוחכמים הרבה יותר.
על-פי "התקדמות" הדיבורים בין הצדדים - צעד קדימה ושניים אחורה - ברור כיום, כי כל מה שהאירנים רוצים זה לנהל דיונים עקרים שאינם מובילים לשום מקום. זאת מסיבה אחת: הם צריכים עוד זמן כדי להשלים את משימתם הלאומית - להגיע לנשק גרעיני מבצעי ולא רק ליכולת גרעינית "למטרות שלום וייצור אנרגיה חשמלית", כפי שהם מכריזים השכם והערב. במשימה הזו הם מצליחים.
מבחינת האירנים ברור לגמרי שכלל אין חשיבות לשאלה אם ראש ממשלת ישראל
בנימין נתניהו ינאם או לא ינאם בפני בית הנבחרים של ארה"ב, ושוב יזהיר את העולם מפני הסכנה הקיומית המאיימת על ישראל מפאתי המזרח האיסלאמי. גם אם יקשיבו לדברי נתניהו, כי "המעצמות ואירן שועטות קדימה להסכם שיאפשר לטהרן להתחמש בנשק גרעיני, דבר שיסכן את קיומה של מדינת ישראל" - בעבור אירן אלה רק מלים הנישאות ברוח. הם את שלהם ישיגו - במוקדם או במאוחר. כי הם לא מדברים על משא-ומתן. ואין בכוונתם לוותר על משהו. הם רק יזכו מן החולשה של יריביהם המערביים.
בהקשר הזה חשוב לשים לב לדברים שהשמיע המנהיג הרוחני העליון של אירן האייתוללה עלי חמינאי שאמר בבירור רב שהוא תומך בהסכם הגרעין המתגבש, אך הבהיר שלא יסכים להמשך הסנקציות שהטיל המערב על אירן. בנאום שנשא בפני אנשי חיל האויר האירני הסביר חמינאי את פשר דבריו כך: "הנושאים ונותנים שלנו מנסים לקחת את נשק הסנקציות מהאויב. אם הם יצליחו - יהיה הרבה יותר טוב. אם ייכשלו - כולם צריכים לדעת שיש דרכים רבות העומדות לרשותנו כדי להיפטר מנשק הסנקציות הזה". בתמצית אפשר לומר כי חמינאי אמר לנציגי המעצמות: "תקפצו לנו". וכדי שלא תהיה טעות בהבנה הוסיף חמינאי עוד אמירה המאפיינת את השיטה האירנית: "עדיף לא להגיע להסכם מאשר הסכם רע".
מבחינתה של ישראל נראה כי עם התמשכות הדיונים והמו"מ העקר היא נקלעת למצב מוזר. מעתה ואילך תהיה "חרב דמוקלס" גרעינית, מושחזת-להב וחדת חוד ככידון קרב, תלויה על חוט השערה מעל ראשה. וכנראה שגורל מדינת ישראל נחרץ להמשיך את חייה עוד שנים לא מעטות תחת האיום שהחוט הזה עתיד להיקרע במוקדם או במאוחר.
בכל הדיבורים סביב הנושא החשוב ביותר של אופציית הייצור של נשק גרעיני ממשיכה אירן לתעתע בנציגי המעצמות. האירנים מוכנים לדבר על מונחים כמו "העשרת אורניום" בהקשר של "הפקת אנרגיה למטרות שלום" ועוד נושאים בעלי שמות המסווים את האמת. אבל בשאלת-מפתח עקרונית הם נמנעים מדיבור, והיא: כמה זמן בפועל יידרש להם לייצר את כל המרכיבים הטכנולוגיים הדרושים לייצור פצצה וכמה זמן יידרש כדי שאפשר יהיה לסיים את הפעולות הנדרשות להרכבת פצצה מבצעית ממוזערת ולא רק מיתקן גרעיני גדול לצורך ניסוי תת-קרקעי.
לפני זמן קצר הסתבר כי האירנים דואגים להכניס גורמי הטעיה נוספים למשוואת הנתונים שעליהם מדברים בנושא הגרעיני, כדי לסבך יותר את האפשרות להגיע למענה ברור על שאלת הזמן הנדרש לייצור הפצצה המבצעית. אתר אינטרנט אירני רשמי למחצה פרסם פרטים מתוך "מחקר" על שאלת משך הזמן הדרוש לייצור הפצצה.
המחקר טוען כי יידרשו לאירן לפחות 18 חודשים לייצור פצצה המבוססת על 25 ק"ג אורניום מועשר בדרגה צבאית ולפחות 5-7 שנים לייצור פצצת פלוטוניום כמו זה המופק באראק. מומחי גרעין מערביים טוענים לעומת זאת, כי "אם כול המרכיבים מוכנים עשוי תהליך זה להימשך כחודשיים בלבד".
מבחינתה של ישראל חשוב ביותר, דווקא כיום, לא לשכוח עובדת יסוד אחת: בשעה שהעולם המערבי עוסק בשאלת הרחבת הסנקציות ובנושא המלחמות במזרח התיכון כמו גם בתופעת דאעש והתוכניות הרצחנית שלו לאיסלאמיזציה של העולם, ממשיכה אירן, בהתמדה ובנחישות, במסע הממוקד שלה להשיג נשק גרעיני.
העולם המערבי משוכנע בינתיים שאירן עדיין איננה חברה במועדון המעצמות הגרעיניות. אבל המסר של "גרעין לצרכי שלום ולייצור אנרגיה חשמלית" שהיא מעבירה - הינו ניסיון הונאה. על-פי המידע המצוי בידי צוותי המעקב של הוועדה הבינלאומית לאנרגיה אטומית אירן הגיעה אל השלב אשר בפי המומחים קרוי "פצצה במרתף". כלומר - השלב הקרוב ביותר לניסוי גרעיני שבו כל האלמנטים הדרושים לייצור נשק גרעיני כבר קיימים, אבל עדיין "החבילה" לא נארזה.
כל מה שנותר לעשות כדי להגיע לנשק גרעיני הוא לסגור את הברגים האחרונים, להוציא את הפצצה מן המרתף ולהציב אותה על מפתן הדלת.
תרחישי האימה הנובעים מן ההכרה בעובדה כי מבחינת אירן אכן מדובר ב"פצצה במרתף" מוסברים בספר "האופציה הגרעינית האירנית" שבו מתואר "המרוץ האירני אל פצצת האטום". מחבר הספר אל ונטר כותב את הדברים המפוכחים הבאים: "במשך שנים לא מעטות העריכה צמרת השלטון הישראלית כי ארה"ב תספק לישראל מטריית הגנה גרעינית. אך האם תוכל ישראל באמת לסמוך באורח מוחלט על הגנה-הרתעתית מן הסוג הזה?"
כאן מציג וונטר תסריט אימים ושואל כך: "אם במהלומת אטום אירנית ייהרגו 300 אלף ישראלים, האם נשיא אמריקני כלשהו - ויהיה מי שיהיה - יהיה מוכן, בתגובה, להורות על שיגור פצצות אטום אמריקניות לעבר אירן ולגרום למותם של מאות אלפי אזרחים אירנים ואולי יותר, שכלל אינם מהווים איום על ארה"ב? במדינה שבה עדיין מתקיים דיון ציבורי בשאלה האם הייתה הצדקה להטיל פצצת אטום על הירושימה לקראת תום מלחמת העולם השנייה, כלל לא ברור אם מטריית ההגנה האמריקנית מן הסוג המובטח לישראל בכלל תהייה קיימת ביום סגריר". ומסכם ונטר: "כיוון שישראל אינה יכולה לסמוך על נסים בשעה שקיומה מצוי בסכנה ברור שהיא תגן על אזרחיה ועל עצמה בהתאם ליכולותיה היא".
