תרבות השקר

שני קטעים מצמררים מופיעים בספר המונומנטלי "תולעת יעקב ודוד ישמעאל", ושוב שואבים אותנו דרך צוהר צר אל תיבה שבה צף כעובר העולם כולו: "ההתנהגות סביבי", כתב היהודי פליקס גולדשמידט מלייפציג בשנת 1934, בהיות היטלר כבר שנה בשלטון, "אינה פוגעת כהוא זה במצב רוחי הטוב או בעבודה. טוב לדעת שאנו נמנים עם סוג שונה של אזרחים, שמאז ומתמיד תרמו לשגשוגה של המדינה, שהקריבו שנים-עשר אלף גיבורים על מזבח המולדת..." (עמ' 39). מפקד הגסטפו באיזביצה, קורט אנגלס... היה לו עוד עוזר אחד, ילד יהודי, מוישל'ה. מוישל'ה היה מווינה. הוא טיפל בגינה. אנגלס היה מדבר אתו על גידול פרחים. הוא חיבב אותו. "אתה בחור טוב", היה אומר לו. "אתה תמות אחרון, ואני אישית אירה בך, שלא יכאב לך". בלאט העיד במשפט שמפקד הגסטפו עמד בדיבורו (עמ' 242).

"שלום עושים עם אויבים"

אז עם מי עושים מלחמה? היה נדמה לי כי עד כה, לאורכה של ההיסטוריה, מלחמות הן שהביאו לשלום וכמעט תמיד שלום הפיץ מלחמה. כלומר, מלחמה פרצה מתוך שלום. האם באמת עושים שלום עם אויבים? כמובן שלא, זה בלוף בולשוויקי. פעם המלה בולשביק נכתבה ב'ב' – לא ב'ואו'. אבל ראו שיש צורך בתרבות שיווק... ובכן, שלום לא עושים עם אויבים. עם אויבים עושים מלחמה ולאחר שמכניעים אותם מכתיבים שלום. זה מה שעושים גויים – לא יהודים.

"ככל הגויים"

את הסיסמה הזאת שמענו רבות בבית הספר ואחר כך ברחוב החברתי, התרבותי והפוליטי. איפה לא? להיות ככל הגויים. כשהייתי ילד זה נשמע כ'חול הגויים' ולכן נשמע לי הגיוני מאוד. כי הגויים הם כחול על שפת הים. נכון, במזרח היה הרבה יותר אדום על שפת הים, באירופה כולה האדום זרם כי אירופה שרפה את יהודייה – אבל אצלנו כולם רצו תמיד להיות ככל הגויים. סליחה שאני כותב על דברים עצובים, אבל גם עכשיו, כעבור שבעים ויותר שנים אני שואל – מה אתם מתאווים להיות ככל הגויים? הסיסמה הזאת משמשת כמובן גם להציג את ה'שלום' שעושים עם אויבים ככל הגויים - וזה עוד בלוף. התחבקנו עם הגויים ושכחנו את השריפה. לא רק את העבר הקרוב שכחנו – שכחנו הכל. באחד הקיבוצים המסופסרים על-ידי מוסדות המדינה ומסובסדים כהלכה, שמע מחברו של הספר המונומנטלי "תולעת יעקב ודוד ישמעאל" את אחד החברים לוהט: "אני צריך להילחם על חברון רק מפני שאברהם השתין שם לפני אלפי שנים?". זה בהחלט מעניק מבט של שלווה על פני ההיסטוריה האנושית שבחרה להתנגש ביהודית. שלא בצדק. באמת שכחנו כבר עם מי עושים שלום ועם מי עושים מלחמה. חיבקנו את ערפאת על כל מרפסת ומול כל מצלמה וטיקסנו אתו עצה על כל פיסת דשא ירוקה, בכל בית לבן. מרוב אהבה ודמעות של התרגשות פצחנו ללא הרף בשיר של איינשטיין: יש ערימה של חברה על הדשא... אגדת שלום בדשא עכשיו. ערפאת פרץ לתוך חיינו והפך לבן משפחתה של לאה רבין. כשחיבק אותה בביתה קרא לה אחותי בתמורה. אז אני חוזר לשאלה שכבר שאלתי בעבר: שלום עושים עם אויבים? פה הרי מדובר באחינו ערפאת... אז שלום עושים עם אחים, לא?

בול-שיווק

בולשביקים לא נולדו אתמול אחרי הצהרים וגם החברים יוסי שריד, ביילין או פרס לא המציאו את התהליך הפוליטי הזה. ככלל, למילה גם יש משמעות עצומה בהבנת תהליך בולשביקי מדוקדק. קחו למשל משפט תמים מתוך העיתונות: "שגרירי ארה"ב מבטאים כהלכה וברהיטות את המדיניות שמתווה מחלקת המדינה". אין כל רע במשפט הזה. ואז מוסיפים לו את המילה גם והכל מתיישר בכיפוף נעים: "גם שגרירי ישראל...". צריך להבין שהשמאל בארץ טיפח דת עבודה חדשה באמונה לוהטת שאדי אלכוהוליה לא התפוגגו מאז רוסיה עד היום. גם ההדים - לא. הדת לא נזנחה. היא התרבתה, לבשה פנים, הורידה חולצות, לבשה מסיכות והפיצה ניחוחות של שקר, כזב וכחש בכל רובדי ומרבדי חיינו. סטלין – להזכיר, הרוצח האולטרע-קולוסאלי שרצה לשעבד את העולם לתשוקותיו - היה 'שמש העמים' בגלקסיה שלנו ואצלנו בארץ טיפחו מצעדי גאווה ואהבה ולמענו. ידעו שהוא רוצח ושקרן והעדיפו להסוות את הדברים ולמכור אותו כשמש לעמים וגם לציבור המטומטמים – אנחנו. באותו אופן 'מכרו' לנו את אוסלו כתהליך שלום ואת ערפאת כאח שלנו. האנשים שעשו זאת הם אנינים ונאורים וזה מצדיק את המאמר התלמודי המעייף: אניני עירך קודמים. רגע, קנית את ערפאת? אז על תברח, מגיע לך גם בול של הנחה. בול שיווק.

איך עושים זאת?

ראשית אומרים שאין טעם להילחם במקום שאברהם השתין בו לפני אלפי שנה כי זה היה מזמן והמקום עטוף קורי עכביש שמגיעים מלבנון. כלומר מדובר בכלל ברמת השתן בדם ולא בקורות חיינו הנשפכים על האדמה בצורת דם. לא מדובר באויב אכזרי המפלל למותי ולמותך – אלא בשתן שעלה לראש שלנו. מה אנחנו בכלל מחפשים שם, על חתיכת נדל"ן מושתנת? מה אנחנו בכלל מחפשים בכל מקום? הסיסמה השנייה – אחרי השתן – היא האמירה הנבונה והאנושית: 'קדושת החיים מעל לכל'. נכון. אבל במקרה שלנו הקדושה היא גם מעל לחיים. הכוונה שלהם הייתה שאין מה לקדש נדל"ן, רעיון - כי החיים חשובים יותר, הרבה יותר. מצד אחד – הם אומרים – ניצבים החיים וקדושתם ומצד שני – מה? בשם קדושת החיים נכנסו בעל כורחנו לתהליך אוסלו, חיבקנו את רוצחי עמנו בפעם השנייה בתוך יובל שנה, עכשיו חילקנו להם נשק (עדין בשם קדושת החיים שלנו) – ומה קרה? הם החלו לרצוח שוב באותה מיומנות אבל עם הנשק שלנו. שוב נשפך דם יהודים על האדמה. נדל"ן של מי? זה מחזיר אותי להשתנה ההיא, הראשונה: האם באמת חשוב היכן השתין אברהם?

שקרים בטלים בשישים

לשם קינוח אביא פה ועכשיו כמה דוגמאות של שקרים הבטלים בשישים, בשישים אלף לפחות. לכל אחד מכם ישנן בוודאי דוגמאות בשפע שהוא יכול להערים אותן על מאזני האומה בניסיון 'אחרי רבים להטות'. אני תורם פה כמה משלי. אלף – במאמר ב'הארץ' 13.8.99 כתבה הגברת יולי תמיר, פרופסור לפילוסופיה שכיהנה בקליטה ולאחר מכן הקליטה כשרת החינוך, "כולנו הרענו (תרועה) להסכם אוסלו למרות שלא נולד באופן דמוקרטי, המגעים היו חשאיים (למעשה פליליים), לא הייתה שקיפות ושיקרו לציבור (למכביר). בעניין זה, מה שהימין טען היה נכון... רק ברגע האחרון הוא הוצג כמין עסקה של לקבל או לדחות. היו פגמים דמוקרטיים קשים בתהליך הזה (רמאות). בכל זאת אימצנו אותו בהתלהבות (מי?), ומבחינתי בצדק...אני מניחה שאנחנו לא רוצים שלום דיקטטורי (יש דבר כזה?), זה לא. אבל גם זו שאלה שקשה לענות עליה בכנות (כנות, מה זה?). כי אם היו אומרים לנו – בסדר, רבותי. תהיה פה דיקטטורה לשנה ובסופה יהיה שלום, והשלום הזה יביא לרווחה וצדק, האם אנו קונים את זה (מי יביא לסופה של הדיקטטורה ולמה?) או לא?... מבחן התוצאה (המטרה מקדשת את האמצעים) הוא פה חשוב מאוד".

זו גר

סתה של שרת החינוך לעתיד לבוא וכך היא גרסה גם את הדמוקרטיה לפתיתי אבק ממוחזרים, נישאים ומתנשאים ברוח האקדמאית (התגובות בתוך המרכאות הן שלי). בית – בעקבות דשדושו של רבין בבחירות התסיסה הממשלה שלו סוכן-פרובוקטור בחבית שמפניה וכך בא אל העולם אבישי רביב שיצר את השקר הבולשיטיווקי כאילו הימין מסית נגד ממשלת רבין וקובר אותו חיים בארון מתים. סוכן זה גם סיפק את הנשק הממשלתי שבו כביכול ירה יגאל עמיר בראש הממשלה. מה שיגידו אנשי השב"כ להצדיק את עצמם ואת מעשיו של כרמי גילון מנהיגם ייפול על אוזניים אטומות מרוב שקרים שהלכו ונערמו כהרים של שלג שחור עוד בימיו האחרונים של קו 300 המפורסם. שקר טוב הוא טוב כל עוד הוא משרת אותי, אמר יוסי שריד לעצמו. גימל – אמנון אברמוביץ, שנשרף כלפיד למען תפארת עם ישראל, הוא עיתונאי מצוברח ומתוסכל. הוא האיש שחשף את נכלולי ממשל רבין-פרס וגילה לנו כי אבישי רביב, הדמות המרכזית ברצח רבין, הינו סוכן-פרובוקטור של הממשלה שלנו, בראשה ניצב רבין. בסגנון הידוע לשמצה, כפי שבא לידי ביטוי בכל משפטי הראווה שערך הקרמלין, לפושעי המשטר, גם אברמוביץ' היכה על חטאו אמר כי אילו היה יודע כמה הגילוי הזה יואיל לימין – היה שומר על שתיקה... אברמוביץ, למי שעדין לא איתר אותו, הוא סמלה המוסרי של הנאורות הישראלית בכל דורותיה. הוא הכוהן שהכשיר את שרון והפך אותו לאתרוג במקווה של המדינה. דלת – שרון היה אב בית הדין שהכריז על 'דין נצרים'. הא – רבין הוא זה שנימק, בניסוחו המרהיב של הצמד פרס-ביילין, את ייבוא כנופיית המרצחים של ערפאת מתוניס בטיעון הפשיסטי כי 'הם יעשו לנו את העבודה' בלי בג"ץ ובצלם. ערפאת, ניתן לנו להבין, הוא החלום הרטוב של רבין. הלחות שהרטיבה את סדיני חלומותיו - היא דם הרוגינו. כלומר, במלים נרדפות, ידוע ידע מר ביטחון כי לא מדובר פה ב'תהליך שלום' ולא בחזון מזרח חדש בתיכון שבו מלמד פרס. מדובר באחיזת ידיים שהביאה לאחיזת עיניים. כאילו שמר ערפאת וחבר מרעיו יעשו כאילו למעננו כאילו סדר מתחת לשולחן ובאופן לא חוקי כאילו לשמחת-זקנתנו. לשם כך יספק להם מר ביטחון נשק (לא כאילו) שיחולל פלאים וירה ביהודים... ואו – וכן הלאה...

הרמת מסך

פליקס גולדשמידט כבר לא אתנו. גם מוישל'ה ניספה בשואה. הם שני בניה של אימא שלנו. שניהם חיו בתוך השקר הגדול והנורא. העם היהודי חי כבר מעל אלפים שנה ויותר בתוך שקר עצום שהתעצם והלך ככל שחלפו השנים. את השקר הזה המציאו נוצרים פגאניים (לא כל הנוצרים היו פגאניים) שהמציאו כנסייה שהפיצה אותו בעולם כולו כתורת מוסר ואהבה. השקר הזה עזר להם במהלך השנים להשמיד קהילות יהודיות בשם שמים ובקדושה מסחרית, לדחוק אותנו לתוך גטאות, לחבר אותנו לעכברים שהפיצו יחדיו בחדווה את המוות השחור על פני אירופה. לבסוף שרפה אירופה את יהודייה ככינים ועתה היא מכינה עצמה לקטע הדרן בארץ ישראל. תראו את מי אנחנו אוהבים (תמיד)? את הרוצחים שלנו. אחותי, אומר ערפאת לגברת לאה האלמנה ומחבק אותה בביתה. האם היא יודעת מה עושים בכפרים הערבים לאחות שזנתה? אתה בחור טוב, אומר אנגלס לילד הפרחים שלו. פליקס עדין מתדפק על דלתות בתיהם של גרוסמן, עוז, פרס, פרנקנטל, פונדק ורבים אחרים – אבל הם לא פותחים. תגידו שאני מגזים, שאני מסלף, שאני משקר - בבקשה, תוכיחו.