היה נדמה לי שכדאי לערוך בדיקה מדגמית באחד העיתונים שאינו חשוד בשנאת ראש הממשלה ולראות הכצעקתה, האם הסיקור של נתניהו ושל הרצוג הוא מוטה. בחרתי בעיתון הידוע כמהימן, דה מרקר, ובדקתי את כל הכתבות שעסקו משמעותית, ישירות או בעקיפין בנתניהו ובהרצוג (איזכורים קצרים לא נכללו), מהשבוע של ה-27-21 בפברואר. הנה הממצאים: בשבת (ה-21.2) התפרסמו שני מאמרים: מאמר תגובה של הפרופ' אבי שמחון על מאמר ביקורתי חריף ביותר שכתב העורך איתן אבריאל מספר ימים קודם לכן, שכותרתו הייתה "נתניהו - אפס בכלכלה". אבריאל קבע במאמרו, כי נתניהו "פוגע, מדכא ומוריד את רמת החיים ואת סיכויי הקידום של הרוב המוחלט של תושבי ישראל". הפרופ' שמחון גיבה בעובדות את ההפך. בעת כהונתו של נתניהו ההכנסה הממוצעת בישראל יותר מהוכפלה, מרמה הדומה ליוון לרמה הדומה לאנגליה, שיעור העוני ירד דרמטית וכן האבטלה. רמת החיסכון של הציבור יותר מהוכפלה, מבערך 1.2 טריליון לפני רפורמת בכר, לכמעט 3 טריליון שקלים כיום. אבריאל גם טען שנתניהו פעל למען האינטרסים של הטייקונים. הפרופ' שמחון מנה את הרפורמות הכלכליות שנתניהו ביצע, יותר מכל ראש ממשלה אחר, וכי כל אחת מהן פגעה קשות בטייקונים שמאז תומכים בכל יוזמה להפיל אותו, כולל בבחירות האלה. צבי זרחיה כתב באותו גיליון על ניסיונות בליכוד לדחות את מועד פרסום דוח מבקר המדינה על "כישלון שתי ממשלות נתניהו בהוזלת מחירי הדיור". הכתבה כללה ציטוטים נרחבים של משה כחלון המבקר את "ממשלות אולמרט-נתניהו-לפיד". ביום א' (ה-22.2) פורסמה ידיעה שדיווחה על שני בתים נוספים ("שנשמטו מהדיון הציבורי") בבעלות חלקית של נתניהו (4-3 מיליון שקל), ועל הערכת הונו (כ-41 מיליון שקל, לא כולל שתי ירושות). דיווח בלבד. באותו יום פורסם גם מאמר המתאר מה הדוח המצופה של מבקר המדינה על שוק הנדל"ן "צריך" לכלול. אותו דוח "רצוי" יבקר את נתניהו על כך ש"הקדיש זמן רב יותר לסרטוני בחירות מאשר לניסיון כן ואמיתי להבין את בעיות הדיור ואת מקורותיהן". הכותב לא ציין שבעיות הדיור הקשות החלו עם קום המדינה והן כל כך מסובכות, ומעורבים בהן כל כך הרבה אינטרסנטים בעלי עוצמה רבה, כמו מינהל מקרקעי ישראל המושחת, הבנקים, אילי הון, קבלנים, יצרני חומרי בניין, עשרות ועדות שטופות בביורוקרטיה, ראשי ערים ועוד - בעיות שאיש לא הצליח לטפל בהן ביעילות והציפייה שנתניהו לבדו יעשה זאת מיד אינה הוגנת בעליל. דווקא נגד היוזמה שנתניהו כן קידם, יוזמת הוד"ל, דה מרקר טען כי היא "פועלת בדורסנות ומאשרת תוכניות שרובן לא יתממשו בעתיד הקרוב, אם בכלל, אך מוסיפות מלאי תיאורטי של יחידות דיור מתוכננות".

ביום שלישי, דה מרקר מיחזר פוסט מהבלוג של אורי בלאו, אשר מתאר העברת כספים של 145 אלף דולר, שבוצעה בזמן שנתניהו היה אזרח פרטי. ייאמר לשבחו של דה מרקר ושל עורכו איתן אבריאל, כי באותו גיליון פרסם דה מרקר מאמר ביקורתי של הכלכלן דניאל דורון, המסביר מדוע כראש הממשלה נתניהו אינו יכול להקדיש הרבה מזמנו לכלכלה. הוא הרי חייב לטפל בנושאים בוערים כמו אירן, אובמה, תוצאות האביב הערבי, וזאת בעת שרוב הפוליטיקאים, כולל כמה ממפלגתו, ורוב התקשורת, עושים לו את המוות. התקשורת מקדישה את רוב הכיסוי עליו לעניינים גורליים כמו מיחזור בקבוקים וצריכת גלידה, כלומר להשמצות, אך לא מזכירה אפילו פרשיות שחיתות חמורות הקשורות להרצוג, כמו פרשת עמותות ברק, שהרצוג מילא פיו מים בנוגע להן. למחרת ציין דה מרקר עשור ל"נאום העשור" של נתניהו מ-2005, בו הוא הצהיר ש"היעד של האוצר בראשותי הוא למקם את ישראל בתוך עשר שנים ברשימת עשר המדינות המובילות בעולם ברמת החיים במונחי תוצר לנפש". נתניהו אכן לא הצליח לעמוד ביעד, ודה מרקר מנתח את הנתונים הכלכליים של 2005 ושל 2015. דה מרקר היה יכול לפרסם את המאמר במלאת עשור לנאום ב-10 באפריל - עשור בדיוק. אבל זה כבר אחרי הבחירות. ביום רביעי (ה-24.2) דה מרקר קבע שדוח מבקר המדינה מצא ש"חוסר אכפתיות, חוסר ניהול, חוסר שיתוף פעולה, חוסר מחויבות וחוסר מקצועיות - הם הסיבה לכשל בניהול ענף הדיור בישראל". בנוסף, "מנגנון התעמולה הליכודי בטח ייצא מגדרו להסביר לנו שהכל בגלל אולמרט" - זאת אומרת, אם "מנגנון התעמולה הליכודי" טוען, אז זה בטח לא נכון. המסקנה, כצפוי, שנתניהו אשם בכל, אם כי ברור שמדובר בכישלון של המערכת הממשלתית הנמשך כבר כמה עשורים, למעשה מאז הקמת המדינה. למחרת (ה-25.2) פורסם בדה מרקר מאמר בכותרת "המבקר נתן לנתניהו הנחת סלב", או במילים אחרות - האמת גרועה בהרבה ממה שפרסמנו אתמול. עוד משהו קטן מאותו יום - "דיווח" על כך ששלי יחימוביץ' ואיתן כבל פרסמו סרטוני סאטירה על סרטון של הליכוד בדפי הפייסבוק שלהם. טוב שדה מרקר הזכיר לנו. ביום שישי (ה-26.2), מתפרסמים שלושה מאמרים. סמי פרץ מתאר, לאור דוח המבקר, את קבוצות האינטרסים שפועלות נגד הורדת מחירי הדיור, ומציין שנתניהו הוא "הראשון לזהות והאחרון לפתור". שוב, כאילו ניתן לפתור בהינף אצבע. בהגינותו מר פרץ מציין שכל ראש ממשלה אחר היה מתקשה לצאת נגד קבוצות אלה. גיא רולניק מנתח את ההבטחות הכלכליות שפוליטיקאים מבטיחים בתקופת בחירות, ומעביר ביקורת על כלל הפוליטיקאים. שוקי שדה כותב מאמר ארוך על פקידי המדינה "שלא הצליחו למנוע משרה ובנימין נתניהו להשתולל על חשבון הקופה הציבורית". באותו השבוע דה מרקר התייחס לח"כ הרצוג רק בשלושה מאמרים. בראשון (מה-24.2), מצוטטים דבריו של הרצוג בכנס שדולת הנשים על פערי השכר בין נשים לגברים. בשני (מה-25.2), מדווח שח"כ אופיר אקוניס מתכוון לטעון כי לבני והרצוג נושאים בחלק מהאשמה למחירי הדיור. דה מרקר מבהיר כי "הרצוג אגב כיהן כשר השיכון 10 חודשים ב-2005, ולבני כמה חודשים ב-2004". במאמר השלישי (מה-26.2) מתוארת מסיבת העיתונאים של לבני והרצוג, בה הם מתחו ביקורת על נתניהו בעקבות דוח מבקר המדינה. רוב המאמר הוא ציטוטים ישירים מפיהם בלי כל ביקורת של דה מרקר.

סה"כ 13 התייחסויות משמעותיות על נתניהו, מתוכן שתיים חיוביות, ושלוש התייחסויות להרצוג - שתיים בצורת ציטוטים של דברי ביקורת שלו על נתניהו, ועוד אחת בה דה מרקר מצטט ביקורת של ח"כ אקוניס וממהר להראות שבעצם הוא לא מדייק. זו דוגמה מעיתון שכאמור לא הכריז מלחמה גלויה על ראש הממשלה. העיתונים האחרים היו כמובן הרבה יותר קיצוניים בהתקפותיהם על ראש הממשלה. היש צורך לפרט? כל קורא מוזמן להסיק את מסקנותיו מהתמונה המצטיירת מהעובדות.