הרשעת אולמרט נולדה בעוולה

אף פעם לא הייתי מבאי ביתו של אהוד אולמרט - ולכן גם לא הייתה לי הזדמנות להפנות לו עורף בעת שהחלה נפילתו. אבל תמיד ידעתי שצביעותם של אלה שיצקו מים על ידיו במשך עשרות שנים, תמורת הדלפות בלעדיות, תתנפץ יום אחד אל סלעי המציאות; שכן, כל מי שהיה עימו בקשרים, אפילו רופפים, לא יכול היה שלא לדעת שהאיש נגוע, לפחות, באי תקינות מנהלית. בזמנו, לא אהבתי את הדרך שבה נהגה בו פרקליטות המדינה, בעת שגרמה לסילוקו מכס ראש הממשלה, על-ידי ניהול הליך מעוות, שנקרא גבייה מוקדמת של עדות, אבל ידעתי שגם מי שמקיף אותו אינו עולה עליו בטוהר מידותיו. ראיתי כיצד תקעה ציפי לבני סכין בגבו - והבנתי שביום מן הימים יהיו לא מעטים שירצו לרקוד על דמו. שולה זקן, מזכירתו הנאמנה, מי שלגמה ביחד עם הבוס שלה מבורות המים המעופשים במשך עשרות שנים, קיבלה מעמד של עד מדינה. גם שמואל דכנר, משחד-הצמרת, זכה במעמד הזה. היו ששמחו על המהלכים האלה; לא אני. אף פעם לא אהבתי עדי מדינה. תמיד ראיתי בטיפוסים האלה משהו מאוס; בוגדני; לא מוסרי. באותה מידה אינני אוהב "חברים" שבורחים מספינה טובעת. שיטת המשפט שלנו אומנם מאמצת אל חיקה עדי מדינה, תוך שהיא מתייחסת אליהם כאל הכרח שלא יגונה, אב לנו, כאזרחים, מותר לסלוד מן התופעה. עדי מדינה אינם אנשים ישרים. הם עבריינים לכל דבר שמבקשים להתחמק מעונש. הם לא אזרחים שומרי חוק שקמים בוקר אחד ומגיעים לתחנת המשטרה כדי לפרוק מעל מצפונם משא כבד. הם עושים את מה שהם עושים לאחר שהם עצמם נתפסו בכף - כדי לחלץ את עצמם. אהוד אולמרט נפל ברשתם של שניים או שלושה כאלה. השופטים, גם בתל אביב וגם בירושלים, בחרו להאמין להם. גם למשה טלנסקי, גם לשמואל דכנר וגם לשולה זקן. אינני יודע כיצד ינהג בית המשפט העליון - אבל אני מניח שגורלו של אהוד אולמרט לא יהיה טוב מזה של משה קצב. הוד רוממותם, ירבו לצקצק בלשונם, אולם לאהוד אולמרט לא יהיו, כנראה, רווח והצלה מן המקום הזה. ואולי, אני טועה הפעם. אכן, מעולם לא הייתי מחסידיו של אהוד אולמרט; לא בעת שהוא נתן יד לגירוש היהודים מגוש-קטיף ולא בעת שהוא הורה על הפינוי האלים מעמונה ולא בשעה שהוא התנהל בשלומיאליות, לא לגמרי באשמתו, בעת מלחמת לבנון השנייה, אבל דבר אחד אני יודע: העוולות המשפטיות שהיו כרוכות במשפטיו ייזכרו לדראון עולם. כך, למשל, לא הבנתי איך נולדה ההרשעה בבית המשפט המחוזי בתל אביב, כשלסנגוריו לא ניתנה הזדמנות לחקור בחקירה נגדית את עד המדינה בגלל שהוא נפטר במהלך עדותו; גם לא הבנתי את הסכם עד-המדינה שנחתם עם מי שהקליטה בסתר במשך שנים את בעל-בריתה לחטאים, לאחר שהיא עצמה כבר הורשעה בקבלת שוחד, או בתיווך לשוחד או במשהו דומה לכך. יכולתי להוסיף עוד כהנה וכהנה - אבל לאחר שפרקליט המדינה דאז קיבל בימים אלה מעמד של קדוש, אני מעדיף לשתוק. אולם, כמי שבילה את רוב חייו המקצועיים בבתי המשפט, אני יודע את מה שיודעים רבים מחברי: מערכת המשפט זוכה לאמון נמוך ביותר בקרב הבאים בשעריה. אינני אומר זאת רק כדי להביע את כעסי על הרשעתו של אהוד אולמרט; אין לי עניין באיש עצמו אלא בעוולות הבלתי נתפסות שהיו כרוכות בדרך שבה נהגו בו זרועותיה התמנוניות של מערכת אכיפת החוק.