כשמשפטו של הרצל מרציאנו נקבע בפניו של אביה של רותי, השופט ירוחם רבינוביץ, יואל בן-שטרית הבין שהפור נפל.
הוא ידע על הביקור של המפכ"ל בלשכת נשיא בית המשפט המחוזי בתל אביב - ולכן הוא הסיק שהתוכנית שלו מגיעה לשלבי הכרעה. מעצרו של מרציאנו, יומיים-שלושה קודם לכן, אמור היה ליתן לה דחיפה קריטית.
דני בן-אור יצטרך להכריע בקרוב מאוד.
ביקורו של תנחום במשרדו של דני, שהיה במעקב מאז שהתבררה מידת-מעורבותו בדירת-המסתור, שאחריה עקב גם מרציאנו, העיד על-כך שהלה החליט לפעול.
כיווני הפעולה שלו לא היו, עדיין, לגמרי ברורים למפכ"ל אבל היה ברור שהשופט רבינוביץ יעמוד במרכזם. הרכבת המהירה יצאה מן התחנה לדרכה - וכבר אין כל דרך לעצור אותה.
מי שיעמוד בדרכה יתרסק אם הוא לא יספיק לקפוץ הצידה בעוד מועד.
כל הנוגעים בדבר, אלה שהיו בסוד תוכנית-הפעולה של המפכ"ל, קיבלו את האינפורמציה הכי עדכנית.
המפכ"ל לא יידע את השר לביטחון-פנים בהסכמת ראש הממשלה. מהלך כזה, ידע המפכ"ל, למוד הניסיון המר מן העבר בנושא דומה, עלול לחשוף יותר מדי מקורות מודיעיניים - ולסכן את חייהם של אלה שפעלו בסתר תוך סיכון חיים.
גם שיטות-פעולה של היחידה סמויה היו עלולות להיחשף.
לשכותיהם של שרים הן תמיד מקור לא-אכזב להדלפות לעיתונאים.
יואל בן-שטרית חזה את שעלול לקרות.
מרציאנו לא ישקיע משאבים כל-כך רבים לריק. גיוסה של רותי בוודאי נועד ליום סגריר - ומעצרו של מרציאנו, בנסיבות שבהן זה קרה, היה, ללא ספק, מסוג אותן התרחשויות שעלולות לגרום למי שנמצא במרכזן ללכת על כל האופציות ממש עד לקצה.
ליואל בן-שטרית לא היה כל ספק שמרציאנו ילך בכל הכוח כנגד האפשרות שהוא יישלח למאסר בגין מעשה שהוא אינו אחראי לו.
הסירחון כבר עלה באפו של יואל בן-שטרית. היה ברור לו שתיעשה פנייה, כמו זו שנעשתה אל השופט, הוא רק לא צפה שהצעה כה מכוערת לעיוות משפט תיעשה דווקא בידי חברו הטוב.
הוא ידע על ביקורו של תנחום במשרדו של חברו - אבל להתפתחות כזאת הוא לא ציפה.
על הקשרים בין רותי לבין מרציאנו הוא גם ידע; מה שהוא עוד לא ידע זה שדני קשור גם הוא לרותי, אם כי באותו שלב זה כבר לא היה חשוב.
עצם העובדה שדני דרש להיפגש עם השופט, זה מה שהיה חשוב באותו השלב. למה הוא עשה את זה, לכך לא הייתה הרבה חשיבות בעיני יואל בן-שטרית.
גם אם איימו עליו, חברו לא היה צריך להיגרר לכל זה.
כשתנחום הגיע למשרדו של דני, העוקבים של היחידה הסמויה צילמו אותו - אבל הם לא יכולים היו לדעת מה נאמר בפגישה עצמה. חדרו של דני היה בנוי כך, שאי-אפשר היה להאזין מבחוץ לשיחות שהתקיימו בו.
אי-אפשר היה גם להקליט בתוך החדר דבר מן הנאמר בו. בקירות היו בנויים מתקני-מיסוך שכמותם היו רק ביחידות הכי סודיות בצבא.
אחד מיוצאי היחידות האלה בנה את מתקני-המיסוך בחדרו של דני תמורת הייצוג של אחותו בהליכי-הגירושין המכוערים שהיא הייתה מסובכת בהם. בעלה, שהיה עבריין קטן, נזקק לניעור מסוים לפני שהוא הסכים לעזוב את דירת בני-הזוג. דני טיפל בזה.
העוקבים של היחידה הסמויה לא ידעו על הפגישה שקדמה לביקור של תנחום במשרדו של דני, בין יעלה לבין תנחום, שבה, למעשה, נסגרו הקצוות ותוכננה שיטת-הפעולה.
היחידה הסמויה שעליה היה מופקד יואל בן-שטרית בוודאי גם לא יכולה הייתה לדעת על 'תוכנית ב', הלוא היא תוכנית הגיבוי, שהגתה יעלה - ללא ידיעתו של בעלה. יעלה לא הייתה במעקב; וגם דני, אישית, לא היה במעקב.
התצפית לעבר משרדו של דני לא כללה המשך מעקב גם אחריו. היחיד שהיה במעקב אישי, באותו שלב, היה השופט רבינוביץ - ולכן נצפתה הפגישה בינו לבין דני.
למעשה, על הפגישה נודע עוד לפני עצם קיומה מתוך שיחת-הטלפון שהתקיימה בין השניים.
המעקב אחרי השופט רבינוביץ, הייתה לו תכלית כפולה; גם לדעת עם מי הוא נפגש וגם להגן עליו, במידת-הצורך, מפני התנכלות אלימה. בנסיבות העניין זה יכול היה לקרות.
