הבחירות עברו חלפו אבל כמו אחרי כל צונמי "נורמלי", שמכבד את עצמו, מגיעים עוד צונמים קטנים. אנחנו עכשיו בעיצומן של סערות משנה, של גלי ההדף הפוקדים אותנו חדשים לבקרים. לפני ימים אחדים עסקה המדינה כולה בענת וקסמן וההתבטאות האומללה שלה בדבר מצביעי הליכוד ה"יוצאים מהחורים", והולכים להצביע לקריאתו של נתניהו. ביום ראשון שעבר פקדה אותנו סערה חדשה הפעם מפרי הגותו המשובשת עליו של אודי פרידן, מנהל קמפיין הבחירות של
משה כחלון.
"ביבי בעיניי הוא השטן, איש רע, לא ישר, סכסכן, פלגן ונוכל. אבל בגלל שחצי עם לא רצה להצביע ל
ציפי לבני, ובגלל שבכל זאת גם הנושא הכלכלי- חברתי לוחץ על האנשים האלה, כל הזמן היה שוויון. כשהייתה נסיקה מסוימת של
המחנה הציוני עם פער של ארבעה מנדטים, התחילה התגייסות של הימין" (הציטוט הוא על-פי האמור ב"מעריב נט"). גם באמירה הגסה והנתעבת הזו חוזרת שוב התופעה המלווה את גלי ההלם שבאו אחרי הסערה. כבר
תיקי דיין, אלוף (מיל)
אורי אור, פרופ' חצרוני,
אביב גפן,
אלונה קמחי,
יאיר גרבוז, ולא צוינו כולם, מעידה כאלף עדים על קריסתו האידיאולוגית של השמאל. טחו עיניהם ומוחם של כל אותם האתונות של בלעם, מראות ומלהבין את אשר קרה. מסרבים להבין כיצד נפלו מאיגרא רמה לבירא עמיקתא. בחלק מהאשמה אבל בכל האחריות נושאים יצחק (בוז'י) הרצוג וציפי לבני. במיוחד הראשון. הם אלה שאמרו בביטחון עז מצח ושחצן, שהם ורק הם, יהיו אלה שייקחו את השלטון מהימין. הם יהיו אלה שיורידו את הזבל (לבני). זוכרים את אמירתו של הרצוג: מהפך! מהפך! מהפך! כשהוא מכוון ככהן אדוק את ידו לארבע רוחות השמיים? אני משוכנע שהרצוג היה שמח מאוד לו ניתנה לו האפשרות למחוק את הקטע האמור. והיכן אודי פרידן הוגה הקמפיין האומלל הזה, שהוא יזם והוציא לפועל. עכשיו אחרי הדברים לעיל, מתגנבת ההשערה שהוא הוא היה גם מתווה הסיסמה "רק לא ביבי". מתברר שהוא טעה לאורך כל הדרך אבל אין הוא מסוגל להודות בטעותו, כמובן. אולי עכשיו הוא מנסה להסביר את הסיבות לכישלונו שוב בהתקפה הגסה הזו על ראש הממשלה? זהו מוצא נוח במיוחד....
אבל מכל האמירות הללו, ותוסיפו דברים שנאמרו על-ידי עוד רבים, עולה המסקנה הברורה כי השמאל לא השכיל להביט בפני האמת. התנועה הזו ממשיכה מסורת של עשרות שנים של התעלמות. היא איננה מסוגלת ליטול קורה מבין עיניה. היא לא למדה וכנראה גם לא תלמד.
כל מי שמשוטט במרחבי המדיות החברתית נתקל בעולם אחר. העיתונות שחסמה בפני נתניהו את המסלול הטבעי, בעזרתו יכול היה להגיע אל הציבור (חלקה הגדול לפחות חטא בכך, שלא להזכיר את העיתון של המדינה), יכול היה להיווכח בשימוש היעיל שהוא ואנשיו עשו בפייסבוק. מידע לא חיובי על לבני והרצוג שנחסם בעיתונות הכתובה והאלקטרונית, זרם כאן חופשי (הם לא טרחו להגיב), גם ניסיונות חבלה של
מבקר המדינה שאצה לו הדרך לפרסם דוח בלתי חשוב אבל שכלל ביקורת על נתניהו, פורסם, וכמובן מצא דרכו בקול תרועה רמה אל התקשורת הכתובה.
נושא מרכזי שבשום פנים ואופן לא כבש את מקומו הראוי בתקשורת הכתובה היה מצוקתם של תושבי דרום תל אביב. בעניין זה המחנה הציוני נפל בגדול. ראשיו לא יכלו להסביר בשום אופן את הסתירה בין היותו ציוני, אמיתי, כטענת ראשיו, בעוד הם יושבים על הגדר, רגל פה, רגל שם ולא מצטרפים למאבק הצודק של תושבי השכונות המוכות הללו.
הפגנה זוטא של תושבי השכונות פקדה בשעת לילה את ביתה של ציפי לבני בעודה שרת המשפטים בממשלתו של נתניהו. המפגינים סיפרו לשרה על מצוקתם. לבני טענה שהיא שומעת על כך בפעם הראשונה... ומה היא עשתה עם הסיפור הזה לאחר שכבר שמעה עליו? ניחשתם נכון. מאומה. ומי כן עזר לתושבי הדרום או ניסה לפחות לעזור? נכון היו אלה שרי הליכוד ובמיוחד השר לשעבר
גדעון סער, ועכשיו
גלעד ארדן, שמצא דרך מקורית ומבטיחה לפתור את הבעיה בעזרת שתי מדינות אפריקניות. אבל הטעם התפל של התנכרות העבודה, העדפת המהגרים על פני תושבי שכונת התקווה ולעומת זאת הנכונות של הליכוד להיחלץ לעזרתם, כבר לא יפוג במהרה.
כל אותו זמן הייתה
מפלגת העבודה/המחנה הציוני אפופה בשתיקתה. היא נאלמה דום ואפילו אימצה קו פוליטי זה כקו רשמי. וכאן בדיוק נפער עוד יותר הקרע ההיסטורי בינה להבין המזרחים אלא שהיא איננה מוכנה להביט בעניין הזה אל המציאות.
אולי ראוי שכאן יחפש מר פרידן את סיבות כישלונו וכישלון המחנה הציוני?
