מפקד היחידה המרכזית ללחימה בפשיעה חמורה, מיהר להתקשר למספר הטלפון שהשופט רבינוביץ השאיר במשרדו. במילים ספורות הסביר השופט רבינוביץ לקצין-המשטרה את המצב המביך שאליו הוא נקלע. הוא ביקש ממנו להגיע לביתו בעוד כרבע שעה, לאחר שהוא ישוב מטיול הערב עם כלבו, על-מנת לטכס עצה בארבע עיניים.
איש-המשטרה דיווח מיד ליואל בן-שטרית. מפקד היחידה הסמויה לא עדכן אותו בכל מה שהוא ידע. הוא רק הציע למפקד היחידה המרכזית ללחימה בפשיעה חמורה להיפגש עם השופט רבינוביץ כדי לשמוע ממנו עוד פרטים - ולדווח לו אחר-כך.
יואל בן-שטרית לא סיפר לבר-שיחו שגם פגישה זאת תהיה מתועדת. הוא גם לא סיפר לו על מעורבות המפכ"ל - ועל תרגיל העוקץ שהוא יזם בעקבות מה שקורה מסביב לדירת-המסתור.
למפקד היחידה המרכזית ללחימה בפשיעה חמורה, כבן חמישים, היו מספיק צרות משל עצמו. בתו סבלה משיתוק חלקי כתוצאה מהזנחה של רופאים בעת ניתוח לקיצור קיבה שהיא עברה. שני ילדיה עברו להתגורר בביתו. אשתו סבלה מדיכאונות ואושפזה מעת לעת במחלקה הפסיכיאטרית בבית חולים. בנו נשלח למעון לנערים בעייתיים לאחר שהוא ניסה לדקור חבר לכיתה.
ואת הצרות האלה הוא ניסה לשכוח תוך שתייה מופרזת והימורים.
משחקי-הקובייה והרולטה היו חביבים עליו במיוחד. הוא היה מגיע לכל מיני מאורות אפלות שנוהלו בידי עבריינים כדי לשתות שם - ולהמר. לפעמים, בעלי המקום היו שולחים אותו כשהוא שתוי לאחד החדרים העיליים באותו מקום כדי שאחת 'הבנות' תפנק אותו. איש-המשטרה הבכיר המשמש כמפקד יחידה חשובה מאין כמותה במערך הלחימה בפשיעה חמורה אף-פעם לא שילם בעד הפינוקים האלה.
גם לא בעד הג'טונים שבעלי המקום נהגו לדחוף לו ליד.
לאחרונה, בגד בו מזלו יותר מתמיד - והוא צבר הפסדים גדולים. אולם איש מבעלי המאורות האפלות האלה, לשם היה מגיע מפקד היחידה המרכזית כמעט מדי ערב, לא דחק בו להחזיר את חובו. לחלק מהם היה עניין מובהק במחיקת חובותיו.
בעלי-החוב ראו בכך השקעה לטווח ארוך. למפקד היחידה המרכזית ללחימה בפשיעה חמורה עדיין היו סמכויות רבות למדי, אם כי במשטרה למדו זה מכבר שצריך להקים יחידות-גיבוי, יעילות יותר, דוגמת זו של יואל בן-שטרית.
מפקד היחידה המרכזית סירב בתקיפות להשתמש במכשיר-קשר נייד כדי שהוא יוכל להיעלם לפרקי זמן ממושכים ממשרדו. עם זאת, הוא לא יכול היה להתעלם הפעם מפנייתו הנואשת של השופט רבינוביץ למרות שכבר היו לו תוכניות אחרות לאותו הלילה. הוא גם לא יכול היה להיות בטוח שהשופט רבינוביץ לא התקשר לעוד גורמים. אבל מה שגירה במיוחד את בר-שיחו של השופט רבינוביץ היה השם מרציאנו.
השניים היו בקשרים מסיימים, לא כאלה שאדם הגון היה מברך עליהם, ולכן ביקש מפקד היחידה המרכזית ללחימה בפשיעה חמורה לדעת יותר פרטים על הפרשה.
הוא בהחלט היה סקרן לדעת במה הסתבך הפעם מרציאנו. על מעצרו הנוכחי הוא לא ידע או לא זכר שמישהו דיווח לו על כך. בפעמים קודמות, מרציאנו היה נוהג להתקשר אליו.
הפעם זה לא קרה. מרציאנו פשוט הרגיש שהקצין הבכיר הפך למעין- ברווז צולע ושמועד סילוקו מן המשטרה קרוב מתמיד. הוא גם לא האמין שמי שקיבל ממנו טובות-הנאה לא-מעטות יכול להועיל לו בעניין הצ'צ'נים.
זה היה גדול מדי עליו בימים האלה. בעבר - אולי כן; אבל לא בימים שבהם הוא טובע בים של קשיים משפחתיים וכלכליים.
בשעה שנקבעה הגיע מפקד היחידה המרכזית ללחימה בפשיעה חמורה לביתו של השופט רבינוביץ, כשהוא נוהג ברכב משטרתי, הנושא לוחיות זיהוי אזרחיות. הוא החנה את רכבו במקום אסור לחנייה. גם את הכניסה הזאת לביתו של השופט רבינוביץ צילמו, בעיניהם ובמכשיריהם, בני-הזוג שפעלו בשירותו של יואל בן שטרית.
החוקר הפרטי שדני שכר כדי לתעד את מפגשו עם השופט רבינוביץ היה גם הוא במקום. הוא פעל בעניין זה על דעת עצמו.
דני לא הזמין אצלו את השירות הזה מכיוון שהוא לא ידע על קיומה של הפגישה הזאת.
יואל בן-שטרית קיבל דיווח מלא מאנשיו. החוקר הפרטי לא הצליח לאתר את דני. הטלפון-הנייד שלו העביר כל שיחה למצב של מענה-קולי. הוא השאיר הודעה מתאימה המתארת את התפנית בהתפתחות סיפור- המפגש שלו עם השופט רבינוביץ מתוך תקווה שדני יאזין לה. הפגישה של השופט רבינוביץ עם קצין-המשטרה העידה על-כך, לדעתו של החוקר הפרטי, שדני עלול להסתבך בגדול.
לחוקר הפרטי היה ברור, שהשופט רבינוביץ כבר מחפש לעצמו 'כיסוי תחת'. הוא הכיר את הקצין הבכיר שנכנס לביתו של השופט רבינוביץ. לכן הוא רצה שדני ידע על-כך. בלשונו הבוטה, ניסה החוקר הפרטי להבהיר לדני את התמונה העגומה, מבחינתו, שהצביעה על-כך, שדני עלול להישאר לבדו בערבות השלג - קופא למוות.
משדני לא חזר אליו במהלך הלילה, החליט החוקר הפרטי, בבוקרו של אותו לילה, באינטואיציה של רגע, להשמיד את כל הראיות שהוא צבר עד לאותו השלב.
לא היה לו כל רצון להיגרר לתוך המערבולת הצפויה אם הכול יקרוס - ודני יצטרך להסביר את מעשיו באותו הערב.
