שתי עתירות הוגשו לבג"ץ, במהלכו של השבוע האחרון, שעניינן התנהלותה והרכבה העתידי של ממשלתו ה-34 של
בנימין נתניהו. האחת - עתירתה של סיעת "יש עתיד", המכוונת נגד הגדלת מספר שרי ה
ממשלה וסגני השרים, בממשלה העתידה לקום בימים אלה, בראשותו של בנימין נתניהו. השנייה - עתירתה של סיעת "מרצ" לביטול סעיפים בהסכם הקואליציוני, בין סיעת "
הליכוד" לבין סיעת "
הבית היהודי", לפיהם יגדל תקציב החטיבה להתיישבות והיא תועבר לאחריות משרד החקלאות, בטענה שסעיפים אלה - בהסכם הקואליציוני - עומדים בסתירה להנחיות היועץ המשפטי לממשלה.
ככל שיש רצון לראות קו מחבר בין שתי עתירות אלה, הרי למעט העובדה ששתיהן עוסקות
ככותרת בלבד בשאלת הרכבה של ממשלתו העתידה לקום של בנימין נתניהו, הרי אין כל חוט מקשר, מן הפן המשפטי ומן הפן הערכי, העומד ביסודן של שתי עתירות אלה, כך שעניין לנו בשתי עתירות, השונות
לחלוטין אחת מרעותה. בעוד שסיעת "יש עתיד", עתרה לבג"ץ נגד הרחבתה העתידית של ממשלתו העתידית של בנימין נתניהו, בדרך של הגבלת סעיף קיים בחוק יסוד: הממשלה, המונע הגדלת מספר שרים וסגני שרים, בממשלה, מעבר למספר מסוים והמונע מינוי שרים, ללא תיק, הרי סיעת "מרצ", עתרה לבג"ץ נגד מימוש הסכם קואליציוני
קיים בין סיעת "הבית היהודי" לסיעת "הליכוד".
עתירתה של סיעת "יש עתיד" עוסקת בהתנהלותה - למעשה ובפועל - של הרשות המבצעת, קרי, ממשלת ישראל, תוך שבמסגרת עתירה זו, ביקשה סיעת "יש עתיד", למנוע מהקואליציה מלקיים דיון
אפילו ראשוני בקריאה ראשונה, לצורך תיקון חוק יסוד: הממשלה, במסגרת הצעת חוק יסוד: הממשלה (תיקון מס' 3 והוראת שעה לכנסת ה-20), בדרך של הוצאת צו ביניים שיימנע דיון שכזה. לא פלא הדבר, כי השופטת התורנית, בבית משפט העליון, בשבתו כבית משפט גבוה לצדק, כב' השופטת, פרופ' דפנה ארז-ברק, סירבה לבקשת סיעת "יש עתיד", להוצאת צו ביניים שתימנע מחברי הכנסת ובראשם, יו"ר הכנסת, ח"כ יולי אדלשטיין, לקיים הדיון, שהתקיים בכנסת שלשום במסגרתו עבר התיקון להצעת חוק יסוד: הממשלה, בקריאה ראשונה ברוב של 61 מחברי הכנסת ובהתנגדותם של 59 חברי כנסת. על-רקע זה יש להבין, הבסיס והיסוד להחלטת כב' השופטת, פרופ' דפנה ארז-ברק, מתאריך 11.5.2015, שדחתה הבקשה למתן צו ביניים, תוך שהיא אפשרה דיון בכנסת, לתיקון חוק יסוד: הממשלה וקבעה בהחלטתה, כי:
"לאחר שעיינתי בתגובת המשיבים ובעמדת היועץ המשפטי לממשלה לא ראיתי לתת את צו הביניים המבוקש המכוון בעיקרו כנגד הליכי חקיקה הנמצאים במהלכם" וזאת לדעת, מושכלות ראשונים הינם, כי בג"ץ אינו מתערב בהליכי החקיקה של הכנסת, שכן בג"ץ מכבד עקרון הפרדת שלושת הרשויות, קרי, הרשות המחוקקת, המבצעת והשופטת ואין רשות אחת מסיגה פעולה של האחרת, אלא במקרים חריגים ובלתי שגרתיים. אמון על עיקרון זה דחה בג"ץ בעבר שורה של עתירות שהגישו עותרים שביקשו מבג"ץ להתערב בהליכי חקיקה של הכנסת, כאשר פסק-הדין שהוציא מלפניו בג"ץ, בעניינו של ח"כ
יוסי שריד, משמש תקדים המונע התערבות בג"ץ בהליכי חקיקה של הכנסת, למעט במקרים חריגים ביותר. גם אלה שהאשימו את בג"ץ - ובמיוחד את נשיאו לשעבר של בית משפט העליון, כב' השופט בדימוס,
אהרן ברק - במה שקרוי וידוע במינוח "אקטיביזים שיפוטי", לא העזו לטעון כלפי השופט, אהרן ברק וכלפי בית משפט העליון, בשבתו אלי מדין, כבית משפט גבוה לצדק, כי בג"ץ מתערב,
באופן ישיר, בהליכי החקיקה של הכנסת. עיקר ומהות הביקורת של מתנגדי בג"ץ נוגעת לעצם זכאותו של בג"ץ לפסול חוקים של הכנסת, ככלל ואפילו התקבלו הם תוך פגמים מהותיים היורדים לשורשם של דברים.
שונה היא לחלוטין עתירתה של סיעת "מרצ", שהוגשה, זה עתה, לבג"ץ, במטרה שבג"ץ יבטל סעיפים בהסכם הקואליציוני, שנכרת בין סיעת "הבית היהודי", לבין סיעת "הליכוד". מהותה של עתירה זו מתבססת על כך, כי המשנה ליועץ המשפטי לממשלה, עו"ד דנה זילבר, קבעה - בחודש פברואר החולף - כי יש להפסיק לתקצב החטיבה להתיישבות וכי פעולת החטיבה, כזרועה לקביעת מדיניות ההתיישבות הכפרית של המדינה פסולה ומכאן, שאין כל בסיס חוקי - על-פי קביעה משפטית זו, המחייבת המדינה, לכל דבר ועניין - להמשיך ולתקצב החטיבה להתיישבות.
קריאת סעיפי ההסכם הקואליציוני בין סיעת "הליכוד" לבין סיעת "הבית היהודי", בעניין זה, מראה, כי לא רק שלא הופסק תקצוב החטיבה להתיישבות, בידי ממשלת ישראל,
אלא תקציב החטיבה להתיישבות יוגדל וחטיבה זו תועבר לאחריות משרד החקלאות, כך שיתווספו 50 מיליון שקל לתקציב השוטף של החטיבה להתיישבות. החטיבה להתיישבות משמשת זרוע להעברת תקציבי המדינה, לפיתוח תשתיות ההתנחלויות, אשר מי שאחראי עליה הוא שר החקלאות המיועד לכהונה, בממשלתו ה-34 של בנימין נתניהו, ח"כ
אורי אריאל.
עתירת סיעת "מרצ" בשונה ובמובדל מעתירת סיעת "יש עתיד" - אינה מכוונת להתערבות בהליכי חקיקה של הכנסת, אלא היא מכוונת לבטל הסכמים שחתמה הממשלה וגם/או שחתמה סיעת "הליכוד", בשם הממשלה, לקראת הקמת ממשלתו ה-34 של בנימין נתניהו, בנימוקים של אי-חוקיות, חוסר סבירות וגם/או שיקולים זרים וכן חריגה מהותית ממתחם הסבירות, היורדת לשורשם של דברים. ככזו - לאור ההלכה הפסוקה הקיימת - סיכוייה של עתירת "מרצ" להתקבל בידי בג"ץ, הינם טובים למדי, מה שאין יכולים אנו לומר ולכתוב, בכל הכבוד הראוי, על עתירת סיעת "יש עתיד" נגד שינוי חוק יסוד: הממשלה, בדרך של התערבות בהליכי החקיקה של הכנסת.
חרף הביקורת הנשמעת על בג"ץ בגין פסילת חוקי הכנסת על-ידו, הרי בג"ץ אינו מתרשם מביקורת זו וכל אימת שהוא רואה פגיעה בזכויות יסוד וגם/או פגיעה בזכויות מוקנות, בדרך של חקיקת חוקים, בידי כנסת ישראל, הוא מגיב בפסילת חוקים אלה וגם/או בפסילת סעיפים מתוככי חוקים אלה. עם זאת, שומר בג"ץ
בקפדנות שלא לחצות "קווים אדומים" ולא להתערב, במישרין וגם/או בעקיפין, בעבודתה השוטפת של הכנסת ובהליכי החקיקה שלה. נראה, אם כן, שבג"ץ לא ישנה ממדיניותו זו, הנקוטה ושגורה אצלו, זה שנים הרבה ולמרות שמאז חרב בית המקדש, בעוונותינו, כי רבים, מסתכנים אנו, בנבואה מוקדמת ובניחוש, כי עתירת סיעת "יש עתיד", תידחה בידי בג"ץ ואילו לעתירת סיעת "מרצ", יש סיכוי רב, להתקבל בידי בג"ץ.
