על 5 עמודים, לא פחות, נמרח הראיון עם אהרן ברק, מי שהיה נשיא בית המשפט העליון עד 2006, במוסף יום ששי של ידיעות אחרונות, מהשבוע שעבר. אם סברנו שהשנים הרבות שברק בבחינת גימלאי, אולי תרמו לתובנות של האיש ולראיה יותר כוללת, פרספקטיבה יותר רחבה שלו, לגבי ההוויה הישראלית המורכבת, בא הראיון הזה וטפח על פנינו. ברק היה ונשאר אותו ברק. הפעם הוא נעזר במראיינים הפוסעים מעדנות על בהונות רגליהם לידו, ומשתדלים מאוד שלא להכביד עליו בשאלות מיותרות. כך לדוגמה נשמטה לחלוטין השאלה המתבקשת על הפסיקה האומללה של ביהמ"ש העליון לגבי מתקן חולות ופסילת הפתרונות שהוצעו על-ידי הממשלה לפתרון בעיית מהגרי העבודה בדרום תל אביב. למעשה ביהמ"ש העליון נכנע לגורמי שמאל שונים וארגונים חוץ פרלמנטריים והעדיף באופן ברור את מהגרי העבודה על פני שלומם וביטחונם של תושבי דרום תל אביב. לברק ניתנה, בנדיבות רבה האפשרות להגיד כל מה שעם לבו, אולם הוא לא נדרש לענות על שאלות קשות הגם שהן זועקות להתייחסות. הוא לא מתייחס, אף לא במילה אחת, לאמירתו המפורסמת שסירסה את מערכות השלטון והחקיקה במדינה, זו האומרת כי "הכל שפיט". הוא גם טמן כזכור, מוקש רב עוצמה לניסיונה של שרת המשפטים דאז ציפי לבני, למנות את פרופ' רות גביזון, משפטנית מוערכת, כלת פרס ישראל, לצוות השופטים ביהמ"ש העליון. את סירובו נימק באמירה הדמוקרטית למופת, כי "יש לה, לגביזון... אג'נדה שאינה מתאימה וראויה לבית המשפט העליון". מדינת ישראל החמיצה הזדמנות אולי חד-פעמית לצרף אושיה משפטית מוערכת ולרענן בכך את דימויו הפגום של המוסד המכובד. גביזון, שאיננה נמנית על הקאסטה הסגורה של הדמוקרט הידוע..., משום שדעותיה הפוליטיות והציבוריות שונות, והיא שוללת את תפיסתו של ברק כי "הכל שפיט". לא ראויה לפיכך לשרת בקודש הקדשים של המשפט הישראלי. רק לבעלי האג'נדה של ברק מותר לכהן שם... השופט פרופ' ריצ'ארד פוזנר: ברק, שודד ים משפטי עוד אירוע שהכה גלים בקהילייה המשפטית ברחבי העולם ולא מצא ביטוי בראיון, היא אמירתו של פרופ ריצ'רד פוזנר (2007), מרצה ידוע למשפטים, המכהן כשופט פדרלי בארה"ב, שהשתמש בביטוי שודד ים לתאר את ברק, על שום הסמכויות שהוא נטל לעצמו בחוזק יד ממבני השלטון בישראל. גם על כך לא נשאל ברק, ולו מילה אחת. האכסניה מחייבת... על העניין החשוב והעקרוני של הקמת בית משפט עליון לחוקה כמקובל ברוב מדינות המערב, אין ולו מילה אחת. הנושא הזה לא חשוב מספיק כדי שבראיון ארך מלל כזה, ידונו בו ברצינות המתחייבת... המבנה העדין של הדמוקרטיה הישראלית הצעירה, שביסודו חלוקת סמכויות בין הרשויות השונות (המערכת השופטת, המחוקקת והמבצעת), שהיא היא היסוד לדמוקרטיה אמיתית, נפגע באופן חמור ע"י התעלולים המשפטיים של ברק. הוא ובני בריתו משולים לפיל בחנות של חרסינה. הם לא הבינו בשעתו מה הם מעוללים למערכות השלטון בישראל ולעצם יכולת המשילות. העדר המשילות הממאיר בישראל, שהוא במו ידיו ובמו פיו יצר. התעצם מאוד מאז. ברק ממשיך בקמפיין שהוא מנהל נגד ניסיונות הרפורמה במערכת העבשה שהוא יצר. מאבקו הנוכחי עכשיו הוא לסכל את כוונותיה של שרת המשפטים וקבוצה גדולה של חברי כנסת, השואפים להחזיר לכנסת את סמכויותיה כמחוקקת. סמכויות שנגזלו ממנה בחוזק יד, על ידו ועל-ידי החונטה שהתקבצה סביבו במהלך השנים, במסגרת שליטתו המוחלטת במערכת המשפטית. אהרן ברק, הצליח לעשות לתקשורת סיפוח זוחל. כשהמדיה מאמצת את דיברותיו, כאילו היה משה רבנו, היורד מהר סיני ולוחות הברית בידיו. האיש ששכנע אותנו, או יותר נכון את התקשורת, לאמץ את תפיסתו ולנפץ את עקרונות חלוקת הסמכויות במדינה, פתח עכשיו במערכה חדשה, הפעם נגד שרת המשפטים, על שום שהרהיבה עוז וכבר אמרה שתפעל לחיזוק הכנסת ולשיקום סמכויותיה כמחוקקת.