תנועת חב"ש מכירים?

שבת לכל עוד לפני שיושם "חוק שעות עבודה ומנוחה", שהיה בהקפאה עמוקה במשך שנים רבות, ולפני עידן הקניונים הנפתחים כיום בשבת ליד כל עץ רענן, הגה הסופר אהרן מגד את הרעיון להקמת תנועה בשם חב"ש. לא, אין מדובר בארץ של שכנתנו האפריקנית, אלא בתנועה של חילונים בעד שבת. היה זה על-רקע חילולי שבת המוניים על מגרשי הכדורגל, מתוך ריקנות ושעמום, שהסופר קרא להפסיק את המשחקים ולהפוך את השבת כנכס לאומי ליום המנוחה השבועי. מגד יזם את התנועה לא מטעמי נוחות, כדי להפסיק את ההמולה המפריעה לשכנים, אלא מנימוקים אידיאולוגיים צרופים, בדומה לנימוקי השופטים בפסיקתם נגד הקמת המרכול בזמנו בגבעתיים. דומני כי במקום התעסקות ציבורית עם תוכניות ריאליטי הריקות מתוכן, דוגמת "האח הגדול", או עם כיסאולוגיה פוליטית, הגיעה השעה להקים את תנועת חב"ש למען האקולוגיה הרוחנית של העם. המלך הוא עירום ד"ר סודי נמיר, רופא ומרצה בכיר מהשומרון, הביע דעתו בגנות הקהילה הלהט"בית, וכצפוי ספג מטחי ביקורת מכל עבר. דומה שראוי להבדיל בין דעותיו האישיות של הרופא לבין חובתו להעניק שירות שוויוני למטופליו, ללא הבדל דת, מין וּמִגדר והשקפת עולם. בדיוק כפי שרופא מעניק טיפול שווה לבעלי השקפה דתית או פוליטית שונה ממנו, כך גם הדבר ביחסו לקהילה ה'גאה'. עם זאת, הרופא רשאי, כמו כל אדם אחר, להביע את דעתו האישית ברשתות החברתיות, ובכל פורום, בנושא הקהילה החריגה ובנושאים אחרים. ואין לשלול ממנו זכות זו. נכון שהקהילה הלהטב"ית היא קהילה מיליטנטית, הסותמת באופן בלתי לגיטימי את פיות כל מי שחושב אחרת מהם (בדומה לירוקים מול אוכלי הבשר). אולם מה לעשות שהתופעה, המאופיינת בהחצנת יֶתרמופגנת ובהצגה פומבית של נושא, שהצינעה יפה לו, סותרת מכל וכל את עמדת היהדות. בשעה שאישי ציבור ושרים, דוגמת השר הדתי אופיר אקוניס ושרת התרבות, מירי רגב, התקפלו והשתתפו באור הזרקורים במצעד הבושה הקרנבלי של הקהילה, שנערך בתל אביב, ראוי ד"ר נמיר לכל שבח על הבעת עמדתו האמיצה בנושא. סוף-סוף קם איש וצועק, ללא חת ומורא, ובניגוד לכל תקינות פוליטית, "המלך הוא עירום". יום המנוחה הלאומי ח"כ לשעבר, אופיר פינס, מחה נמרצות נגד קריאתו של ח"כ איציק זוהר מהליכוד להפסיק את משחקי הכדורגל בשבת, וטען שהספורט מייצג בכבוד את ישראל בעולם. האומנם? ראוי לציין שזוהר לא לבד. המגמה שלא לשחק כדורגל בשבת הולכת ומתרחבת לא רק מצד ספורטאים דתיים, הרואים במשחקי השבת סוג של כפייה חילונית. לא פחות ישנם שחקנים חילונים ומסורתיים המעוניינים לבלות את השבת בחיק משפחתם, ועל כן שותפים גם הם למגמה זו. אולי פינס אינו יודע, אולם מי שקרא להפסיק את המרוץ האווילי אחר הכדור, ולהפוך את השבת ליום המנוחה הלאומי של ישראל, הוא לא אחר מהסופר אהרן מגד המנוח. הסופר, שרחוק מלהיות חשוד כחרדי או דתי, ביקש להקים את תנועת "חב"ש" - חילונים למען שבת, ובכך להשיב את כבודה האבוד בעם. השכפ"ץ של המדינה בעוד שביטחוניסטים, פוליטיקאים ואנשי תקשורת רבים, שתמכו בשעתו בהינתקות, מודים כיום בטעותם, נראה שהשר והח"כ לשעבר ההזוי, חיים רמון, בדומה לבת יענה, ממשיך לדבוק בעמדתו השמאלנית ולטמון את ראשו בחול, תוך התעלמות מוחלטת מהמציאות המרה. איש לא אמר שעזה לפני ההינתקות הייתה עיר קריבית עליזה. נכון שגוש-קטיף סבל מפיגועי טרור נקודתיים מאסיביים (לא יותר מקרית שמונה המופגזת במשך שנים, שקיימת על תילה). אולם מכאן ועד התיאור הקודר בפי רמון של הגוש הפורח בכלי התקשורת הדרך רחוקה. חבל מאוד שאריק שרון המנוח לא נלחם בטרור באותה נחישות כמו במלחמת ההתשה. במקום זאת, מסיבות אישיות, כדי להסיט את דעת הקהל מהחקירה המשטרתית בנושא האי היווני שהוא ובנו היו שקועים בו עד צוואר, היה נחוש לבצע את את הגירוש מעזה בכל מחיר - אף בניגוד לתוצאות משאל העם בליכוד. כזכוּר, בלקסיקון הלאומי נטבע הביטוי המיתולוגי "כגודל החקירה - כן גודל העקירה". תמוה הדבר, שרמון, שועל פוליטי ותיק, מתעסק בספקולציות ובנתונים פרטניים, במקום בחשיבה גלובלית. כך למשל, הוא מניח שמספר הרוגי הטרור היה מוכפל בעשור זה אלמלא ההינתקות, דבר שכאמור ניתן היה למנוע במלחמה נחושה בטרור וביצירת הרתעה. יתרה מכך, הוא מתעלם מהתוצאות הרות האסון לאזורנו של הגירוש מעזה, כאשר כל הארץ הפכה חזית, וידעה בתוך עשור שלוש(!) מלחמות (עופרת יצוקה, עמוד ענן וצוק איתן). זאת בנוסף להשפעה המורלית הציבורית השלילית בישראל, ובעיקר של הדרום, בעקבות מטר של אלפי קסאמים שספג, והחרדות של התושבים שנתלוו להם,מפני אזעקת7 צבע אדום והמלחמות התכופות בעקבותיהם. בעוד גוש-קטיף היה השכפ"ץ של המדינה. ואחרי כל זה רמון מכנה את ההינתקות "מהלך נועז של איש נועז"? כך גם רמון מוּלך שולל באשר למלחמה בטרור של הרשות הפלשתינית. האם הוא שכח את ארגון פאתח וזרועותיה הארוכות (וברגותי כמשל), כמו גם את הקיצבה החודשית שהיא מעניקה למחבלים, לפי עוצמת הפיגוע, והאדרתם בכיכרות? רמון, תתפכח כבר. פסוקו הקריסה באולם 'עדיה': איך חולפת לה תהילת אולם השתחרר ממתקן חולות טרם זמנו: אסיר, תודה לא לטרנס, אם כבר עדיף פרי: פּרִיפֶר תשובה את נובל אנרג'י מציגים: דברים טובים באים בזוגות הנמלט אליעזר ברלנד מחפש מקום שבו אין הסכם הסגרה עם ישראל: אליעזר והגזר.