תפישת העולם של הנשיא הדמוקרטי לשעבר, ג'ימי קרטר - שהמפלגה הדמוקרטית התנערה ממנו במסעות הבחירות של קלינטון ב-1992 ו-1996 - זוכה לעדנה בהסכם עם אירן.
ההסכם מקרין ניצחון של הרב-לאומיות על עצמאות הפעולה החד-צדדית האמריקנית; כרסום באמון האמריקני במנהיגות ובעליונות מוסרית וגאו-אסטרטגית של ארה"ב; התעלמות מהחרפת האיום האירני והטרור האיסלאמי על ארה"ב; אמונה שמשטרי טרור מגיבים באופן חיובי למו"מ ולא לאיום בפעולה צבאית ממוקדת; קריסת כוח ההרתעה האמריקני לשפל היסטורי.
ב-1979 תקע קרטר סכין בגב השאה הפרסי(שהיה "השוטר האמריקני של המפרץ הפרסי"), ובכך העניק רוח גבית להשתלטות האייתולות על אירן. הסכם יולי 2015 תוקע סכין בגב האופוזיציה האירנית, ומשדרג באופן חסר-תקדים את המעמד הפנימי, אזורי וגלובלי של האייתולות, ובכך מסכן אינטרסים קריטיים של ארה"ב, ומחריף את איום הטרור האיסלאמי הגלובלי גם בתחומי ארה"ב.
על מגרעות ההסכם לומדים מברכות של גורמי טרור אנטי-אמריקנים כמו אסד, חיזבאללה, חמאס והרשות הפלשתינית, לעומת גינוי מגורמים פרו-אמריקנים כגון סעודיה, ירדן ומצרים.
ב-15 ליולי 2015 כתב עורך
היומון של משפחת המלוכה בסעודיה, "א-שארק אל-אווסאט": "הסכם הגרעין עם אירן פותח את שערי הרשע במזה"ת.... כל בר-דעת יודע שאירן לא תחדל מניסיונותיה לזעזע את האזור.... הצורך להצדיק את ההסכם יביא להתעלמות המערב מהפרות אירניות...."
ב-17 ליולי כתב
הנסיך באנדר שהיה ראש המודיעין הסעודי: "הסכם הגרעין יביא לתוהו ובוהו במזה"ת בכיכובה של לאירן.... ההסכם מזכיר את הסכם 1994 עם
קוריאה הצפונית, שהפכה לכוח גרעיני ב-2003.... השלכות ההסכם עם אירן חמורות יותר בהתחשב במיליארדי שיוזרמו לאירן.... חל כרסום באמינות ארה"ב בעיני ידידיה באזור...."
בניגוד לקוריאה הצפונית ששאיפותיה הטריטוריאליות מוגבלות לחצי האי קוריאה, יש לאייתולות שאיפות החורגות מהמפרץ הפרסי, המזרח התיכון והעולם המוסלמי, כפי שנחשף מספרי הלימוד של מערכת החינוך האירנית, דרשות יום ששי ופעילות חתרנית וטרוריסטית שוטפת נגד משטרים פרו-אמריקנים. בניגוד לקוריאה הצפונית הנרתעת מ"השמדה הדדית מובטחת" (MAD), האייתולות האפוקליפטיים - המחנכים דורות צעירים למלחמת גוג ומגוג מול ארה"ב - רואים במאזן האימה הגרעיני תמריץ, ולא הרתעה, המאיץ את הגשמת את ייעודם.
אלטרנטיבה הגיונית להסכם מתמקדת בפרטי התנהלות האייתולות יותר מאשר בפרטים הטכניים של ההסכם. כלומר, התנייה של הפשרת 150 מיליארד הדולרים, הכפלת שיווק הנפט השנתי ל-60 מיליארד דולרים, מיליארדי הדולרים של השקעות זרות והפסקת אמברגו הנשק לאירן
בשינוי דרמטי של ההתנהלות האנטי-אמריקנית, טרוריסטית, חתרנית, אלימה, מגלומנית, אפוקליפטית ומפרת הסכמים שיטתית של האייתולות.
אלטרנטיבה הגיונית משדרגת את היכולות של האייתולות רק אם יעקרו את החינוך לשנאת ארה"ב ("היהירה, המנצלת, העושקת, הכופרת - השטן הגדול"), המערב וישראל, יחדלו לחגוג את "יום המוות לארה"ב", יפסיקו לממן טרור איסלאמי, ימנעו
מחתרנות בכל מדינה ערבית פרו-אמריקנית ומשתוף פעולה הדוק עם קוריאה הצפונית וונצואלה הרדיקליות.
אלטרנטיבה הגיונית אינה מסירה משולחן המו"מ את איום האופציה הצבאית הממוקדת (ללא כוח קרקעי), העשויה למנוע תוהו ובוהו ואף מלחמה גרעינית, כשם שהביאה לסיום מלחמת 8 השנים בין עירק לאירן, ולנסיגת אירן מכל שטח שכבשה בעירק (כתוצאה מהפצצת מתקנים רגישים באירן ע"י ארה"ב). ב-10 לאפריל 2015 אמר מזכיר ההגנה האמריקני: "ביכולתנו
להשמיד את תשתיות הגרעין באירן", אך הנשיא אובמה הדגיש שהאופציה הצבאית הוסרה משולחן המו"מ.
אלטרנטיבה הגיונית מתבססת על מציאות ולא על תקווה והרהורי לב.
