מודה ומתוודה, גדלתי על האזנה ל
קול ישראל, וזכרונות נפלאים יש לי משמיעת הקראת תסכיתי הרדיו, שהיו כמו ההצגות כיום עבורי. קולותיהם של השחקנים והקריינים אז, שלקחו אותך למחוזות הדמיון -היו בעברית צחה, בהיגוי נכון, כך שהתכנים נמסכו בתובנות של כל ילד או ילדה, נער ונערה.
קטעי המוזיקה הקלאסית שהושמעו כל בוקר מיד לאחר מהדורת החדשות הקצרה בשעה 7, חדרו ללב כל ילד טרם הליכתו לבית הספר, כך שאזנו הייתה כרויה לסוג זה של מוזיקה גם ללא לימודים והסברים. בשבתות הייתי מסתגרת בחדרי, ומאזינה לכל מיני תחנות מכל העולם, ורווה אייטמים ציבוריים ופרטיים, שעלו ברדיו שלי. זאת, הודות לשכן יאיר, בנו של יהודה בורלא, שגר בבית הסמוך, בדירה בו שכן בעבר מייסד מעריב, ד"ר
עזריאל קרליבך, והודות לאנטנות שלו שגם הותקנו על גג ביתנו, קלטתי מכל טוב הקשת והרשת.
בשנים האחרונות, כשהקריינים, השדרנים ואפילו מרואינים נכבדים בתוכניות הראיונות, מדברים בעברית עילגת, קשה לי מאוד להאזין לתוכניות ולחדשות. כשכל אדם שאינו בקיא בעברית תקנית, ומבטא במיוחד שמות אישים ישראלים, יהודים או זרים מהאישים הבינלאומיים בשגיאות - הבורות הזו ממש מרתיחה. אולי האשמה היא בחוסר הידיעה שלהם באנגלית ושפות זרות אחרות, ובחסר בהכרת שמות אנשי רוח בשפת המקור שלהם...
שיא הבזיון הוא רמת הדיבור של חלק ניכר מהקריינים שיש להם נטייה לגמגם - וכל משפט או חלקו, נפתחים בהברה "עה"(E). גם המרואינים בחלקם לוקים בחסר זה. מכאן, ניתן להסיק שרמת הדיבור ולימוד ניהול שיג ושיח אינם מצויים בילקוט תכני הלימוד הבסיסיים אצלנו. חבל שלא העתקנו זאת מהאמריקניים, אותם אנו כה אוהבים לחקות...אצלם - כל ילד יכול לנהל שיחה עם כל אחד בשפה ברורה ועם ידע רחב.
במיוחד בולטת עובדת אי-היכולת, האימפוטנטיות, של הצעירים, לבטא את המילים שמנוקדות ב-"שווא". וכך, לדוגמא: מילים כמו שוביניזם, עם ז' מנוקדת בשווא, נהגות
כ-"שוביניזעם". השם מייקל נהגה כ-מייקעל. המילה גוגל נהגית כ"גוגעל". (תוספת האות ע', משמשת כאן במקום ה-סגול שמצוי כתחליף לניקוד בשפת היידיש, כמו שה-א' משמשת כקמץ ביידיש.
עד מתי נמשיך לשמוע קריינים שמקריאים את החדשות ללא הפסקה בין משפט למשפט, כאילו שאין ביניהם נקודה או פסיק, וכך, אינך יודע אם מה שנאמר שייך לאייטם הקודם או לזה שאחריו? האם קול ישראל אינו עורך מבחנים למועמדים, ומקבל לעבודה לקויי דיבור שכאלה, ובה בעת ממשיך להעסיק קריינים בעלי וותק (גם בליקויים שהוזכרו) שממשיכים לצרום את האוזן בדיבור הלקוי שלהם?
ומדוע בסיום כל ראיון-: או שלא מזכירים את שם המרואיין (מה שקורה לרוב אצל מחליפו של
דן מרגלית בחדשות שעה 5) או שאם הם כן מזכירים - הם עושים זאת במהירות כאילו קפאם השד, כמו השדרנית הנחמדה בתוכנית הבוקר? כך שכך או כך, אין המאזינים יכולים לדעת מי המרואיין, במקרה שהחמיצו את השניות הראשונות לראיון. ועד מתי ימשיכו חלק מהקריינים לומר תלתלה (ב ת' קמוצה) במקום "טלטלה"בסגול מתחת ה ט'?
רצוי באמת לטלטל את רשות השידור, אך חס וחלילה אם מישהו יגמוז את תוכניתו של מושיק טימור בחצות שישי, בה הוא מראיין את פרופ' אהרונסון המופלא ואחרים, או את תוכניתו של ד"ר יצחק נוי בשבת בבוקר, שראוי היה שתימשך שעתיים, ולא 40 דקות פלוס פרסומות, או את תוכניתו שמחממת את הלב ומנעימה כל כך את השבת בצהריים של אבי אתגר. הוא פשוט פנומן בשדרו מוזיקה כה מענגת.
אז מה שנותר הוא, לצפות בכיליון עיניים לשינויים שיחולו ברשות השידור, ואולי גם באיכות השדרנים. ולממשלה נאחל יכולת להגשים את תוכניתה לשידרוג רשות השידור.
בהצלחה.